עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ (יד, כב)
חז"ל דרשו את כפל הלשון: "עַשֵּׂר – בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׂר" (שבת קיט ע"א). הבטחה זו נתמכת גם בדברי הנביא מלאכי: "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת… אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָּי", ופירשו חז"ל: "עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר דָּי".
אולם תמיהה גדולה, שהרי אנו רואים רבים מישראל המדקדקים במצוות ומפרישים מעשרות כהלכה, ועם זאת אינם מתעשרים בממון רב?
מביא רבנו בחיי בשם הראב"ד יסוד עמוק: המילה "תְּעַשֵּׂר" בפסוק נקראת בשי"ן שמאלית (שׂ). אין הכוונה בהכרח לעושר גשמי מופלג, אלא "עַשֵּׂר – כְּדֵי שֶׁתְּעַשֵּׂר": תזכה להמשיך ולהפריש מעשרות עוד שנים רבות. העושר האמיתי אינו נמדד רק בצבירת נכסים, אלא בזכות ובאפשרות להמשיך ולהשפיע טוב.
מצוות מעשר אינה רק סגולה לעושר גשמי, אלא מפתח למעגל סגור של ברכה, יציבות והמשכיות. העושר האמיתי שטמון במעשר הוא הזכות הבלתי פוסקת להמשיך ולהעניק לאחרים מתוך הרחבה. כשאדם מעשר, הוא הופך את הממון שלו ממטרה למחרב של עשיית טוב. מובטח לו שמקורות מחייתו יתברכו, והוא יזכה לאריכות ימים ולרווחה שתאפשר לו להוסיף ולתת.
יהי רצון שנזכה תמיד להיות מן הנותנים, מתוך שפע, ברכה ושמחת הלב.
