קורה שמלמד מתפלא למה תלמידים לא איתו, הוא מדבר והתלמידים לא קשובים, הוא רוצה משהו והם מתעלמים, הוא מזהיר ו…

לפעמים זה תלוי במה אתה משדר להם. תתנהג אליהם כמו שוטר הם יתנהגו כמו גנבים, תתנהג אליהם כמו רב'ה הם יתנהגו כמו חסידים! (מפי הרב אלבז – ת"ת אור חדש)

אתה לא צריך לומר לתלמיד מה לעשות, אתה צריך לעורר אותו להבין מעצמו מה לעשות. למשל: אנחנו מעדיפים לומר ברור 'אל תסתובב עם הסנדו'יץ ביד' כי אנחנו רוצים לתקן עכשיו – אנחנו מעוניינים שבאותו הרגע הוא יבצע את ההוראה. אך האמת היא, שכאן ועכשיו פוטר את הבעיה רק כאן ועכשיו, הדבר יחזור על עצמו מחר ובעוד שבוע. מאידך, אם נעצור לרגע ונשאל אותו אם הוא חושב שזה מכובד, אם הוא חושב שזה בריא לאכול בחוסר מנוחה, אנחנו נעורר אצלו התנגדות למה שהוא עשה, הוא בעצמו ימנע את הפעם הבאה

'ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו… ולא יכלו דברו לשלום'

דמיין לך בובות על חוט המחובר בראשו לבובה גדולה , הבובה למעלה היא הרב/ההורה, ברגע שנקצר את אחד החוטים, כלומר נקרב בובה אחת מהילדים לכיוון הבובה הגדולה, היא תתרחק בהכרח משאר הבובות… כשנוצר מרחק קשה לדבר זה עם זה… קשה להפשיר את הקרח!

אילו היו יושבים האחים עם יוסף לשיח, הם היו אומרים לו מה הם חושבים והוא היה מספר להם מה הוא חושב, אולי זה היה מסתיים אחרת, אך התורה מעידה כי האחים פשוט לא יכלו דברו לשלום, הם אולי רצו, אך לא היו מסוגלים. למה? גם ע"ז התורה עונה: כי אותו אהב אביהם מכל בניו, כי ה'פרוטקציה' – כפי שנתפסה בעיניהם יצרה ריחוק… חוסמת את האפשרות לגישור.

שכר ועונש. זה מה שקורה בדרך כלל. התנהגות טובה מזמינה מחמאה, והיפוכה בגערה. אך מה עם נתינה ללא תנאי? נתינה ללא תנאי זו התנהגות אבהית, נתינה ללא תנאי הינה מפתח גדול לליבות התלמידים בכלל והחלשים בפרט, כאשר הם חווים נתינה אבהית נפתח להם הלב, מתעוררים בהם כוחות מחודשים להיות תלמידים טובים, רוצה דוגמא טובה? כנס למסיבה ללא סיבה

ישנם תלמידים מתקשים שלא מפסיקים להתאמץ, משפטי מוטיבציה הם הדלק שלהם, אחד מהם אומר כך: "לא מעניין אותי כמה אתה מוכשר מעניין אותי כמה אתה רעב!", 'רעב' – התחושה שמייצרת דחף להתמלאות היא ההנעה הגדולה לשקידה לאורך זמן, זו האמת שצריכה להיות מול עינינו וזו האמת שצריכה לעמוד מול התלמידים, גם המוכשרים שבהם צריכים לדעת כי הכשרונות הם ההיכי תמצי לרעב אך לא הרעב עצמו.

אומרים משמו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל: מארבעת התלמידים המצטיינים בכיתה יש לו למלמד עולם הזה, מארבעת התלמידים המתקשים ביותר יש לו למלמד עולם הבא, ועל השאר הוא מקבל משכורת.

עיקר המחשבה שלך צריכה להיות על ידיעת והבנת הנפש שלו, כדי שעיקר המחשבה של תלמידך תוכל להיות על ידיעת והבנת הלימוד. למאמר המלא

אין תלמיד שיש לו מידות רעות, לתלמיד כמו לכל אדם יש תכונות נפש. המידה הרעה שמתגלית אצלו הינה פרי באושים שנוצר מתכונה נפשית מסויימת. אם נזהה את אותה התכונה, נוכל לכוון את התלמיד להוציא ממנה פרי הילולים. לשו"ת בנושא זה.

תלמיד יושב בכיתה לא רגוע. סימנת, הערת, שוב הערת, לא נרגע. תוציא אותו לחמש דקות, אל תעמיד אותו כמו "קלוץ" מאחורי הדלת, אין בזה תועלת! תן לו לרוץ בחצר, להוציא אנרגיות ולחזור. כשהוא יחזור, תמשיך להיות אכפתי, תעשה בשבילו תקציר של החומר שלימדת כשהוא היה בחוץ, היחס הזה יחרט בו לעד!

שאלו פעם את ר' חיים קנייבסקי על רב פלוני שמשמח את התלמידים בשיעור אם זה מעשה ראוי, אמר להם ר' חיים: הגמ' (שבת דף ל. וש"מ) מספרת שכך עשו אמוראים, אמרו לו: אבל הוא צוחק הרבה, אמר להם ר' חיים: אתם אומרים שרב פלוני מחמיר בזה? אשריו.

כשאתה מתקשר להורים לתלמידים חלשים (התנהגותית) אתה עלול להבהיל אותם. אל תתקשר כמה פעמים אם לא קרה אסון גדול. בכל מקרה, תפתח בדברי שבח כדי ליישב את דעתם גם אם בהמשך השיחה תצטרך להגיע לחלק הפחות נעים.

כל יום לימודים צריך להיפתח בארבעה שלבים של דרך ארץ, חוק בל יעבור. א': תלמידים עומדים עד שהמלמד מתיישב או מסמן לשבת ואז מתיישבים בשקט מוחלט. ב': המלמד פותח ב"בוקר טוב תלמידים". ג': התלמידים משיבים "בוקר טוב לרב". ד': המלמד מתעניין כמה רגעים בשלום התלמידים.

כשאתה מזהה בתחילת שנה תלמיד שהולך להיות אחד 'הפרויקטים' שלך תמצא את העיתוי להתקשר להוריו ולהחמיא על התנהגותו, הם ישאלו אותך אם קרה משהו, ואתה תגיד בדרמטיות שלא קרה כלום. התקשרת נטו כדי לשמח אותם. ההורים והתלמידים ירגישו שהם קנו את עולמם, האמת היא שאתה קנית אותו.

טיפול במינון חזק מדי: מסוגל 'להרוג', טיפול במינון נמוך מדי: 'גורם לחיידקים לפתח עמידות', אם תתעלם: תהיה עליך 'תביעה'.

כללי התנהגות הם אלו הבאים באופן יזום. יוצאים לטיול? תדריך את התלמידים לפני שיוצאים, ההקשבה שלהם בשיא. כללים בתגובה להתנהגות לא נאותה הם לא כללים הם הערות. מה המשמעות שלהם? התלמיד שפנית אליו נכנס למגננה. אלה שסביבו, שומעים בחצי אוזן. וכל השאר, בכלל לא איתך. אז אל תהיה מופתע אם תצטרך להעיר שוב בתוך פחות משעה. למאמר המלא

מחמאה צריכה להיות טהורה. נטו מחמאה. בלי עקיצות: למשל: "היום התפללת מאוד יפה" שמזכיר לו מה הוא בד"כ. בלי הפתעות: למשל: "אני רואה אצלך שינוי גדול" כשהוא לא היה מודע לצורך בשינוי. ובלי מחמאות שמסתיימות ב"אבל": לזה האחרון לא צריך משל.

ציון במבחן הוא מדרגה, קומה. היום תלמיד קיבל 70, הוא ינסה להתאמץ להגיע לציון גבוה יותר להבא. בד"כ ציון מתחת ל60 הוא לא מדרגה הוא בתת קרקע – חשוך שם, לא רואים שם מדרגות. אז במקום לכתוב ציון נצל את ההזדמנות לכתוב עידוד או הערה. ובזהירות – כי לא כל מה שאומרים כותבים.

מחמאה טובה מכילה את המעשה שעשה התלמיד ואת מה שזה אומר עליו בעיניך, למשל – 'נהנתי מהסברא שאמרת, אתה בחור למדן"; "ראיתי איך ויתרת, יש לך כח של איפוק". משפט ענייני שמוביל להגדרה כללית על האופי והיכולות של התלמיד. כך אתה מגדיל את העידוד והמחמאה לכל המעשים השייכים לאותה הקטגוריה.

מחמאה היא שבח ענייני בעקבות מעשה שעשה התלמיד: "נהנתי לראות אותך לומד חברותא", "התפללת היום מאוד יפה" וכן הלאה. כשאתה מדבר ענייני אתה מעודד את התלמיד להמשיך באותו מעשה טוב.

אתה מתוק, אתה צדיק, אין כמוך… זה עושה מצב רוח, זה יוצר קרבה, אבל זה לא מחמאה, כי זה משהו כללי. שים לב ששימוש במשפטים כאלה יוצר לא פעם תגובה כמו 'הרב, איך הייתי בשיעור'? וכדו'. התלמיד רוצה לומר: אם הרב כבר מתייחס אלי אז אולי אפשר מחמאה אמיתית?