לגרות את התלמידים לחשוב, לדמיין, ליצור ולייצר, זה מה שמלמד מוצלח צריך. כשזה מתחיל בכיתה א' ברעיונות של משחק והצגה זה מסתיים בכיתה ח' בסברא טובה בסוגיא…

'כישורי חיים' קוראים לזה? גיל 5 עד גיל 10 אלו שנים בהם ילד שאמור להתמודד עם הצקות מצד חברים בוחר לא פעם לגשת מיד למלמד להתלונן על החבר במקום לפנות לחבר ולהסביר לו שהוא מציק לו, עשיתי ניסוי שהצליח במיוחד בס"ד, מוזמנים לקרוא ולהגיב…

תלמידים שנענשים ומבינים על מה הם נענשים, מתנהגים אחרת… מוזמנים לקרוא את המכתב שהם כתבו לרב'ה שלהם, לא לפני שתקראו את ההקשר, הרקע לכתיבתו…

עד לפני חמש שנים הייתי זוכה להשתתף ולהיות חלק מהיום המיוחד הזה בת"ת 'תפארת טבריה' – שם יום ל"ג בעומר אינו יום מפוהק אלא יום מלא שמחה ולימוד חווייתי, מוזמנים לצפות בסרטון שהופק השנה.

נזכר שוב בי ובילדיי. אני מרגיש שאני רוצה לבכות מרוב עייפות. אנחנו כל כך במירוץ החיים, טרדות מאפילות את הדעה, אנחנו רוצים להפוך עולמות בשביל הילדים, אבל ביד נשאר מצפון. אני לא מספיק עוקב, למה אני לא מסדר להם את הילקוט כל יום? למה זה מגיע להם? איזה הורה אני? למה אין להם כל יום בגדים מגוהצים על הכיסא? למה ב20.30 אין אצלי דממה בבית וכולם ישנים, למה?! 

קרטוני ביצים, גואש, וכמה שלטים ודגלים עומדים על שיפודי עץ סביב ה'משכן' מדמים את חניית עם ישראל במדבר. יצירה מתוקה של תלמידי כיתה ד'. נפלא!

שיטה זו מתאימה לכל גיל ומשמשת כלי עזר יעיל מאוד לתלמידים המבקשים לדעת את הסוגיא שקו"ט ולהבחן על זה בע"פ. מוזמנים להכיר את השיטה הפשוטה הזו ולעשות בה שימוש לתועלת הלמידה בכיתתכם

אחד המלמדים אצלינו, מחפש כבר הרבה זמן דירה בשכונתו, כ"כ טרוד הוא בעניין עד שאף אל חדר המלמדים שלנו נושא הוא את עלוני שכונתו ומעיין בהם עיון גדול.. ומכאן הייתה הדרך קצרה למפגש ביני לבין מודעה מאוד חשובה…

גם לבן הרשע אנחנו מכינים מקום על השולחן, גם לבן הרשע אנחנו צריכים להרגיש מחוייבות. 'אכשר דרא' – רבים הם הצומחים לאילנות מפוארות שקועים בעולמה של תורה, אך כנגדם – יותר מדי כאלו שמרגישים מרוחקים ומובדלים, האם אנו חשים אחריות כלפיהם?