קנאות שהיא תכלית השלום
לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלֹם (כה, יב)
מאחר שפנחס קינא לה', נלחם ברע ומיגר אותו, מדוע זכה ל"פרס" של 'ברית שלום'?
מבאר המהר"ל שמצינו 3 דרגות למושג 'השלום' בעולם.
- שלום של מניעת איבה (שלום 'קר'). מצב שבו שני אנשים (או עמים) אינם נלחמים זה בזה. אין ביניהם יחסי אהבה או שנאה, אלא השלמה עם קיומו של הזולת, מעין "חיה ותן לחיות".
- שלום של חיבה ורעות (שלום של אוהבים). קשר הקיים בין בני משפחה או ידידים קרובים הנהנים זה במחיצת זה.
- שלום אמיתי של נשיאת עול וחיבור נפשי. הדרגה העליונה של השלום, שבה האדם אינו רק נהנה מחברת רעהו בעת שמחה, אלא קשור אליו בעבותות אהבה, נושא עמו בעול, משתתף בצערו וכואב את כאבו בכל לב, ולא רק כשנוח ונעים.
כשפנחס ראה את המגפה המשתוללת בעם בעקבות חטא בעל פעור ומעשה זמרי, נכמרו רחמיו על הרבים שנספו מעם ישראל. כאבם וצערם נגעו בנימי נפשו. מתוך אהבת ישראל ורצון להצילם, מסר נפשו ועשה מעשה קנאות, לעצור את המשחית, על אף שידע שבכך מסתכן בנפשו.
על כך השיב לו הקב"ה: מעשה הקנאות שלך לא נבע מכעס או מאכזריות, אלא מדרגת השלום והחיבור הגבוהה ביותר, מתוך דאגה עמוקה ואכפתיות לחיי אחיך. לפיכך, השכר הראוי לך הוא – מידה כנגד מידה: "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלֹם", שלום אמיתי ונצחי.
נמצאנו למדים שהשלום האמיתי אינו "שקט תעשייתי" או "היעדר מלחמה", אלא חיבור נפשי עמוק הנושא בעול עם הזולת. פנחס לימד אותנו פרק באהבת ישראל, והראה כי קנאות לה' הנובעת מכאב על סבלם של אחרים היא תמצית השלום.
