וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו (כז, יח)
מה משמעות התכונה הייחודית "איש אשר רוח בו", הנדרשת ממנהיג בישראל?
ה'סבא מנובהרדוק' ביאר, שייעודו של רועה נאמן לפתור את מצוקות כל יחיד ויחיד. לשם כך, נדרש המנהיג לשני כשרונות עיקריים:
- טביעת עין חדה, להכיר בני אדם באופן עמוק ויסודי, על כל נבכי נפשם.
- תבונה מעמיקה ושכל צרוף, כדי לכוון ולהשיב לכל אחד כפי עניינו ומדרגתו הייחודית.
על יסוד זה ביקש משה רבינו לפני פטירתו: "יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ על הָעֵדָה", היודע ומבין את רוחו הייחודית של כל נברא. שימציא לעם ישראל מנהיג היודע לרדת לעומק נפשם.
על כך השיב לו הקב"ה: "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ", יש ביהושע תעצומות רוח למשול בראש ובראשונה על עצמו. אדם שקנה שלטון עצמי מוחלט, ראוי ומסוגל להנהיג את הכלל. רוחו איתנה והוא מושל ביצרו ובמידותיו, ובכוחו להכריע בכל שאלה ציבורית על פי דעת תורה, ללא משוא פנים.
יסוד ההנהגה: הכל תלוי ביכולתו של האדם למשול ברוחו. אדם הפכפך, שאינו אדון לעצמו וכל נגיעה אישית מטה את שיקול דעתו. לכן הגדירה התורה את מעלת יהושע: "איש אשר רוח בו", שיכול לעצור את רוחו ולכבוש את רצונו. וכפי שדרשו חז"ל שהיתה עבודתו להשכים ולהעריב לסדר את הספסלים בבית המדרש. הרי לנו ביטול מוחלט של כבודו האישי למען הכלל, ונכונות לעסוק בכל מלאכה שתידרש. מנהיג שביטל את ה"אני" שלו ומושל ברוחו, זכה שייבחר על ידי ה' למלא את שליחותו בשלמות ובנאמנות. הנהגה יהודית אמיתית אינה מבוססת על שררה, כוח או כבוד, אלא על זיכוך המידות, משילות עצמית וענווה מוחלטת המבטלת את הנגיעות האישיות. רק מי שמסוגל לשלוט ברוחו ולעסוק בצרכי הציבור מתוך ביטול עצמי גמור, ראוי להיבחר כשליח נאמן להנהגת צאן מרעיתו של הקב"
