כבר בשנה הראשונה לייסוד תפילות בבית המדרש שע"י ת"ת 'החדש' בירושלים (בו אני מלמד) הנהיג המנהל הרב אהרן רפאלי שליט"א שיאמרו רבני הת"ת יחד עם התלמידים תיקון חצות בימי בין המצרים.
התלמידים מחוברים למנהג ומשתתפים באמירת התיקון והקינות כבקיאים ורגילים.
כמלמד כיתה ח' אני נרגש בכל שנה מחדש מהחיבור אותו מרגישים התלמידים באמירת הפסוקים ולמעשה אלו דקות בודדות מדי יום בימים אלו באים אנחנו מחדירים לתלמידינו את הצער על חורבן הבית ואת הכמיהה לבניין בית המקדש.
השנה אף הקלטתי קטע קצר בו ניתן לשמוע את הרב עם התלמידים (מדקה 1:47 והלאה ניתן לשמוע את קינת 'על היכלי' המושרת ע"י כולם כמנהג ירושלים)
מקור המנהג
כָּתַב בְּ"שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת" (דפ"ט ע"ג) עִנְיַן בֵּין הַמְּצָרִים וְהֵם כ"א יָמִים שֶׁבֵּין י"ז לְתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב מִנְהָג טוֹב וְכָשֵׁר הוּא מְאֹד לְכָל בַּעַל נֶפֶשׁ לָשֶׁבֶת בָּאֲבֵלוּת אַחַר חֲצִי הַיּוֹם בְּכָל אֵלּוּ הַיָּמִים וְלִבְכּוֹת בְּכִיָּה מַמָּשׁ עַל חֻרְבָּן הַבַּיִת וְטַעַם הֱיוֹת זֶה אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם הוּא כִּי אָז הוּא הִתְעוֹרְרוּת הַדִּינִין בְּסוֹד כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב אֲשֶׁר לְסִבָּה זוֹ נִשְׂרַף הַהֵיכָל אַחַר חֲצִי הַיּוֹם וְדָבָר זֶה עוֹשֶׂה תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם
מנהג זה, של אמירת תיקון חצות אחר חצות יום בימים אלו קיים בעיקר בציבור הספרדי – בעודי בחור בישיבת 'שבות יהודה' בירושלים היינו יושבים מס' בחורים עם הגר"י טויל שליט"א לאמירת תיקון חצות. בישיבות פורת יוסף, תורה והוראה, כסא רחמים ועוד, מנהג זה הוא מנהג הישיבה ומשתתפים בו כלל התלמידים.
בכוללים ספרדיים רבים יושבים אברכים יחד לאמירת תיקון חצות. ישנם בתי כנסיות בהם מצטרפים בעלי בתים לאמירת התיקון.
המנהג התפשט בעיקר בציבור הספרדי אשר הרבה ממנהגיו הם ע"פ דרכו של האר"י, אך לא רק, הגר"ש וואזנר הנהיג זאת בישיבתו – ישיבת חכמי לובלין (ראה תמונה), שמעתי כי כך גם המנהג בחסידות ברסלב.
יידישקייט
אחד מהרבנים שביקרו בת"ת שאל, מנהג זה הוא מנהג חסידים ואנשי מעשה, האר"י ז"ל עצמו כתב 'ראוי לכל בעל נפש' האם נכון הדבר לתלמידים צעירים?
השיבו אחד המלמדים באירוניה 'וכי למה לא? האם יש חשש שיתקררו בזה בעבודת ה'?', הם עוד לא 'חסידים ואנשי מעשה', אלא 'פרחי חסידים ואנשי מעשה'…
ובאמת, אם נתבונן בזה, מנהג נפלא הוא. מה אנו עושים בכלל תלמודי התורה כדי שלתלמידנו תהיה תחושה של צער החורבן? מעט מאוד. א"כ בקהילות בהם זה המנהג אצל מבוגרים, אדרבא, יש לנו הזדמנות לתת להם חוויה של קדושה המבטאת את צער החורבן עבור כל איש המבקש להרגיש את צער החורבן בימים אלו, ראוי א"כ להטמיע זאת בקרב תלמידי ז-ח.
'והראנו בבניינו ושמחינו בתיקונו', במהרה בימינו.
