הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם (כד, יג)
מדוע המתין ליד באר המים ולא פנה ישירות למשפחת אברהם לחפש כלה ליצחק?
הבכור שור מבאר שאליעזר ביקש לעמוד על טיב מידותיה בסביבתה הטבעית. רק בצאתה לבדה אל עין המים ניתן היה להבחין בהליכותיה, ללא גורמים זרים ומשפיעים, שכן בבית הוריה עשויה התנהגותה להיות מוכתבת.
אור החיים מוסיף שאליעזר חשש מהערמה מצד בני המשפחה. שמא כשיוודע להם מבוקשו הם עלולים להציג בפניו את אחת משפחותיהם שבביתם כבת משפחה. מסיבה זו הפך את הסדר והקדים את מבחן המידות: מתוך "משיחה לפי תומה" והותרנות המופלגת שגילתה, זיהה מיד את חותם משפחת אברהם.
המלבי"ם מדגיש את עומק המבחן המעשי: רבקה לא התחמקה בטענה שביכולתו של אליעזר לשאוב בעצמו מים מהמעיין. , וגם לאחר שכבר הניחה את הכד על שכמה, לא גלגלה את הטרחה על נערה אחרת, אלא מיהרה להשקותו ברוחב לב. אליעזר לימדנו שמידות אמת מתגלות במקום נטול פניות, שבו החסד נובע מטבע הנפש.
כשנתקלים בהזדמנות להיטיב, פעמים רבות קל למצוא תירוצים מדוע פלוני פנוי יותר לסייע (כפי שיכלה רבקה לטעון שכדה כבר על שכמה). גדלות אמיתית היא נטילת אחריות אישית ומיידית ללא תירוצים.
