את המכתב הזה קיבלתי מרב'ה כיתה ח' לא לפני שהוא סיפר לי את הסיפור שעומד מאחוריו. סיפור טרי מלפני שבועיים!
'ביום רביעי שבוע שעבר' פותח הרב'ה את סיפורו, 'נאלצתי להיעדר מתפילת מנחה, המנהל היה עם התלמידים ולא בפעם הראשונה מתחילת שנה…
'בד"כ זה עובר בסדר גמור, אותו היום משום מה החבר'ה לא היו רגועים. שלשה תלמידים במיוחד 'הגזימו', דחפו זה את זה דקות ארוכות עד שהמנהל נאלץ לגעור בהם ואף להעביר שניים מהם ממקומם לקדמת בית המדרש…
'למחרת בבוקר, המנהל סיפר לי על שאירע, ובקשתו בפיו – תעשה לי טובה, אל תעדר ממנחה כי אם באונס גמור, לא היה ניחא לי בזה שהיית חסר.
'אשתדל, עניתי למנהל ובליבי רתחתי על התלמידים שמשבשים לי את האופציה להעדר ממנחה מעתה ועד…
'הגעתי לכיתה ולאחר שעה של שיעור בגמ' פניתי לאותם השלושה, הזכרתי להם שלא פעם אמרתי לתלמידים – אם הרב'ה לא יכול להיות אתכם מאיזו סיבה, ההתנהגות שלכם צריכה להיות 'חלקה', אם ההתנהגות שלכם לא חלקה אני ניזוק מזה מפני שהמנהל יצטרך להתאמץ מאוד לאשר לי יציאה כשאני צריך…
הלכה למעשה, אמרתי להם – מגיע לכם עונש אך אני אינני רוצה לבחור לכם את העונש כיון שאני ניזוקתי מההתנהגות שלכם וממילא אני 'נוגע בדבר'. שבו איפה בתחילת ההפסקה ובחרו עונש שנראה מספיק וראוי למעשיכם ובואו לחדר הרבנים לעדכן אותי על כך.
5 דקות אחרי תחילת ההפסקה הם הגיעו עם הצעה שיצטרכו לכתוב עבודה בנושא רצינות בזמן התפילה, 4 עמודי דפדפת, אישרתי את הרעיון.
לאחר שסיימתי לדבר פניתי לשוב לחדר הרבנים, ואז אמר לי אחד מהם 'הרב, כתבנו לרב משהו, זה משלושתינו' תוך כדי שהוא מגיש לי מכתב.
אני שולח לך את המכתב, אם אתה רואה בו תועלת תפרסם אותו, כמובן מבלי להזכיר את שמי או את שם החיידר בו אני מלמד…
***
קיבלתי את מכתב התלמידים מאותו הרב'ה ומצאתי בו הרבה חן ועניין, לפיכך החלטתי לפרסמו, הרי הוא לפניכם:
ממה נהנתי?
א. באותו הת"ת, תלמידי כיתה ח' סיימו מכבר את מבחניהם לישיבה קטנה, אם התלמידים מרגישים חובה לבוא מעצמם ולהתנצל זה אומר שהחיבור שלהם לרב'ה הוא אמיתי וקרוב. ניכר שהם באמת לא התכוונו לנזק העקיף שיגרם בעקבות משובתם…
ב. כ"כ חשוב להם שהרב ידע שהם מתנצלים מעומק ליבם, הם כותבים ב נ.ב. בהדגש שמכתב זה הוא מכתב התנצלות ולא קשור לעונש, כלומר, 'אין בכוונתנו להקטין את העונש בהתנצלותנו, אנחנו מתנצלים באמת'. גם זה מראה על הקשר האמיתי שלהם עם הרב'ה שלהם
ג. מודעות עצמית. שימו לב שהם קשקשו על המילים 'אנו יודעים שמגיע לנו עונש' כי כביכול זה לא ממן העניין, אך באמת זה ליבת העניין הם יודעים שמגיע להם עונש והם מתקדמים הלאה – מגיעה לרב'ה התנצלות. גם המילים סליחה אם נגרם לרב נזק מראה על חשיבה עצמאית ובלתי תלויה, ייתכן שלא נגרם נזק, אך יתכן שכן ועל כך אנחנו מבקשים להתנצל.
ד. הפתיחות של הרב'ה עם התלמידים. כשמדובר בתלמידים בוגרים מותר/נכון להיות פתוח איתם ולומר להם ברורות (לא כסיבה מרכזית) 'כשאני לא נמצא ואתם מתנהגים בשובבות/בחוסר דרך ארץ, זה עלול להשליך גם עלי ברמה המעשית'. שיהיה להם זוית נוספת שתרסן את שובבותם…
האמת, שזו פתיחות שלא מתאימה לכל רב'ה, ישנם מלמדים, שנים, תתי"ם שתלמידים יגידו – 'אדרבא, טוב שעדכנת אותנו :)'… אך במקומות בהם הקשר עם התלמידים בריא וטוב, זה גורם שתלמידים ירגישו יותר מחויבות 'להיות ילדים טובים כשאבא לא בבית'…
ה. ואחרון חביב – הרב'ה אומר לתלמידים שהוא לא בוחר את העונש עבורם כי יש לו נגיעה בדבר. זה לא גימיק, זה סיפור אמיתי וזה חינוך הנכנס בהם כארס של עכנאי לטובה כמובן.
הרב'ה סיפר לי שבהתחלה כשהוא אמר להם 'אני לא בוחר לכם עונש' הוא בעצמו לא כ"כ הבין מה מונע אותו מלתת עונש, הוא לא מסוג אנשי החינוך הדוגלים בשיטה לתת לתלמיד/לילד לבחור את העונש… זו הייתה הפעם ראשונה שהוא עשה את זה מתחילת השנה… רק כשהוא התבונן לרגע והוא הבין שהוא נמנע כי הוא נוגע בדבר, הוא הסביר גם לתלמידים מה נשתנה…
***
כל מה שכתבתי מסתכם במילה אחת: חיבור!
חיבור ברור של הרב'ה עם תלמידיו, חיבור ברור של החניכים עם מורה דרכם!
כה לחי!
