לפני שבועיים שלחתי מייל שבפתיח שלו נכתבו הדברים הבאים:
"בימים אלו של סוף שנה התבקשתי להזכיר לכולנו: התלמידים כולם, ובעיקר תלמידי כיתה ח' נעשים רגישים יותר לביקורת, לא מעטים התלמידים שבתקופה זו הם כבר פחות 'מקבלים'.
אל לנו לוותר כי הוא זה על משמעת וד"א אך מאידך עלינו להיזהר ביתר שאת לא להשתמש במילים רגישות או משפילות חלילה… זה נכון לכל השנה, אך בפרט בתקופה זו.
השבוע קרה מקרה מצער באחד מהתתי"ם החשובים במרכז. מלמד אחה"צ כיתה ח' אמר לתלמיד שהפריע מס' פעמים: 'אני מרחם עליך'… אותו תלמיד ענה לו על אתר תוך נדנוד ראש "לאות הזדהות": 'זה הדדי'…
חוצפה, חוצפה גדולה אין ספק.
המלמד בתגובה לא מוכן שהתלמיד יחזור עד סוף שנה. הוריו של אותו התלמיד יצרו עימי קשר ומהון להון דיברתי עם בנם והוא אמר לי משפט מתמצת: 'הוא השפיל אותי, השפלתי אותו בחזרה'.
אנחנו בוודאי לא נקבל כזאת התנהגות בדיעבד, אך לכתחילה אנא ואנא! זהו את התלמידים שהם 'פחות מקבלים' בתקופה זו של סוף שנה ועשו מאמצים כבירים לא לעלות איתם על מוקשים…"
בעקבות הדברים יצר איתי קשר שיחה יועץ חינוך, הוא סיפר לי כי לא מכבר הוא התחיל לעבוד מול אנשי הצוות על נושא 'כבוד התלמיד' ומאחר ובכוונתו להמשיך בנושא הזה בתחילת השנה הבעל"ט הוא ביקש לקבל ממני ערכת נושא/סדנא אותה ניתן להעביר לאנשי הצוות.
'אין לי סדנא מוכנה' השבתי לו, אך אני כן אוכל לומר לך את התובנה שיש לי בנושא הזה. תוך כדי שיחה וגם לאחריה הוספתי עוד עוד סיבות העלולות להיות הגורם לתוצאה של פגיעה בתלמיד, לטובת כולם אני אסכם זאת כאן:
8 סיבות העלולות להוביל לפגיעה מילולית בתלמיד
שחיקה ועומס נפשי: (אופייני למלמד שמלמד שעות רבות ולא מנהל 'כלכלת אנרגיה')
לחץ יומיומי ממושך ועומס מקצועי ששוחקים את כוחותיו של המלמד, ומובילים לאובדן סבלנות ולקשיי ויסות רגשי תחת לחץ בכיתה. במקום 'אני מבקש שקט' נפלט למלמד 'סתום את הפה'.
קשיי שליטה וניהול מסגרת: (אופייני יותר למלמד אחה"צ, כאשר המשמעת בכיתה פחות הדוקה)
תסכול מול כיתה שאינה נשמעת או חוסר בכלים מקצועיים מתאימים, המביאים את המלמד לנסות לכפות מרות באמצעות הרתעה וכוחנות ("השוטר הרע") במקום 'אי אפשר להמשיך כך' המלמד אומר 'אתה לא יוצא מהכיתה בהפסקות עד סוף היום' שזה רק מוסיף שמן למדורה לתלמיד שצריך את השחרור הזה כדי לווסת את עצמו, או 'תצא מפה ואל תחזור עד סוף היום' שזה חסר אחריות לחלוטין.
מעורבות רגשית יתר ופגיעה אישית: ('סנדרום המורה המסור')
מצב שבו המלמד יוצר קשר אישי מדי, לוקח את התנהגות התלמיד או דבריו כעלבון אישי, ומגיב מתוך מקום פגוע, יצרית ותוקפנית במקום לשמור על מרחק מקצועי. ואז יוצא לו משפט כמו 'אכזבת אותי מאוד מאוד', או 'איזה כפוי טובה אתה' בעוד התלמיד לא מבין על מה המהומה.
טיפ חשוב: אם אתה מזהה שאתה נפגע מתלמידים, תבדוק היטב אם אתה לא 'חי אותם מדי'…
חוסר ביטחון פנימי: (אופייני למלמדים חדשים)
תחושה עמוקה של ערך עצמי מעורער, חשש להיכשל או ספקות ביכולת האישית, המייצרים אצל המורה צורך לפצות על חוסר האונים הפנימי שלו. במקום 'תיגש אלי אחרי השיעור' הוא יאמר 'אתה לא נכנס מחר בלי שאבא שלך יתקשר אלי'
תפיסת סמכות מעוותת: (אופייני לכאלה המחקים או נשענים על תפיסות שהיו רווחות בדור הקודם)
אמונה או השקפה שגויה לפיה סמכות ומנהיגות אמיתית נמדדות רק בשליטה, בהפגנת כוח או בהקטנת אחרים כדי להיראות חזק. במקום 'כך לא מדברים לרב' הוא יאמר 'מי אתה שתדבר לרב ככה'?
כאשר האמת היא אחרת לגמרי – סמכות אמיתית וחינוכית באה לידי ביטוי דווקא בהטבה, בהכוונה מתוך כבוד, וביכולת להוביל את התלמידים מתוך חיבור וביטחון פנימי, דבר שיוצר הערכה אמיתית ומעצים את מעמדו של המלמד בעיני תלמידיו בצורה בריאה ויציבה.
חוסר מודעות להשפעת המילה: (אופייני למצב שחיקה ולמצב של 'בועה סמכותית')
עיוורון כלפי עצם כוחה של הסמכות ואי-הבנה שלמילה יש משקל ומשמעות ובעיקר שלמשקל המילים של דמות חינוכית יש השפעה דרמטית ועמוקה על נפשו של התלמיד.
מלמד רוצה להשיג שקט בכיתה עכשיו, הוא מרוכז בראיה הצרה של המטרה אותה הוא מנסה להשיג, הוא לא תופס את המילה שיוצאת לו מהפה בהקשר הרגשי הרחב שלה! זה קורה בעיקר בעקבות שחיקה המתהוות בחלק הפנימי יותר של היום.
היעדר התאמה רגשית הנובע מפערים בגיל או בסגנון:
לפעמים מלמד מקשיב לעצמו, ועם כל זה הוא אומר את מה שהוא אומר…
הקושי של המלמד הוא בלגשר על הפער ההתפתחותי בינו לבין הילד, או על השוני במבנה הנפשי שבינו לבין התלמיד, דבר שיכול לקרות גם מול בני משפחה וחברים, מה שמוביל לכך שאינו מבין כיצד מעשהו או דיבורו נקלטים ונחווים בעולמו של התלמיד.
נזכיר כאן, את מה שהזכרנו במאמרים רבים בייחס לתלמידי קשב שהם לא מבינים ציניות… משפט ציני מצדך נקלט אצלם כאמת לאמיתה.
פערים בסגנון ובתרבות (או פערי שפה, קודים חברתיים ודפוסי התבטאות)
פערים אלו בין מורה לתלמיד הם קרקע פורייה לאי-הבנות עמוקות:
סגנון דיבור ישיר, תנועות גוף, או מטבעות לשון שרווחים בעולמו של התלמיד (או במגזר מסוים) עלולים להיתפס בעיני המורה כחוצפה בוטה, זלזול מכוון או חוסר כבוד משווע.
המורה מפרש את ההתנהגות דרך המשקפיים התרבותיים והאישיים שלו בלבד, הוא חש שסמכותו אותגרה באופן חזיתי, ולכן מגיב בצורה פוגענית וחריפה כדי "להחזיר את הגבולות", בעוד שהתלמיד כלל לא התכוון לפגוע והגיע ממקום תרבותי או סגנוני שונה לחלוטין.
***
מקרה שסיפר לי השבוע מלמד בכיתה ח': "הצעתי לתלמיד לכבוד מסיבת סוף שנה להיות 'נציג התלמידים' לומר דבר תורה ומילות תודה להנהלה ולרבנים, אמר לי אותו תלמיד מה אני מקבל בתמורה?
"מה הסיפור? הבנתי מיד. הוא שמע שהצעתי כבר לכמה תלמידים ולא רצו מחמת בושה וכדו' הוא תיאר לעצמו שהתפקיד הזה נצרך כי כך כולם עושים אז למה לא להרוויח על זה משהו?
"התלמיד הזה הוא 'סוחר' הוא זיהה שאין קופצים על הסחורה אותה אני רוצה למכור והוא ביקש שאני אשלם עליה… צחקתי ואמרתי לו – אותך אני לא בוחר, אני אמצא תלמיד אחר…"
מלמד אחר יכול היה לומר לו 'ככה מתנהגים'? 'הרב מציע לך משהו שאמור לכבד אותך ואתה מבקש תמורה על כך'? אבל ברגע שאתה חי את הנפשות הפועלות ומכיר את אורח חייהם וסגנונם אז אתה מתייחס לדברים בהקשר הנכון שלהם.
[הרחבה בנושא זה ומקורות מהגמ' בעניין תוכלו לראות בחלק הסופי של המאמר 'עץ זית לא מגדל תפוזים' תחת הכותרת 'מילואים']
לסיכום:
אם גם לך קרה שפגעת בתלמיד במהלך השנה, נסה למצוא את עצמך בתוך רשימת 8 הסיבות, אם תדע מה גרם לך לפגוע בתלמיד זה כבר חצי פתרון. כמשפט המפורסם המיוחס לרמב"ם: ידיעת החולי, חצי רפואה.
חצי הפתרון השני, הוא המודעות. מודעות לדפוס ההתנהגות השגוי תוביל למצוא את הדרך איך לא להיות במקום הזה.
נושא זה של פגיעה בתלמידים הוא רק סימפטום המעיד על איכותנו כמלמדים בכלל. מלמד שנזהר לא לפגוע בתלמידיו הוא מלמד חושב יותר מתבונן יותר אחראי יותר המשמש דוגמה טובה והשראה לתלמידיו, כשיהיה אכפת לו כמה שפחות לפגוע יהיה אכפת לו כמה שיותר להיטיב.
***
בימים אלו מתגבשת קבוצה ללמידה וליווי פעם בשבוע דרך הטלפון החל מתחילת השנה, אם אתה חושב שמפגשים כאלו יכולים לגרום לך להתחיל את השנה באופן מוצלח יותר, אתה מוזמן ליצור עימי קשר בטל' 0533139950 לפרטים נוספים.
