בתחילת השנה אתה צריך להוכיח שאתה 'יודע' להעניש. אחרי שעברת את שלב ההוכחה, המנע מענישה בפועל, תלמידים קשובים לדיבורים שלך. גם כשיהיה צורך להעניש – אתה לא צריך להעניש באותה העוצמה.

כשאתה מרגיש שתלמיד לא רגוע, לא מסוגל להיות בכיתה, אתה בד"כ לא טועה. כשאתה מוציא אותו לשיעור שלם, אתה טועה בגדול. א. הוא בלי פיקוח. ב. הוא מרגיש מושפל. ג. הוא מאבד חומר.

החכמה בלהעיר הערות שיוצרות רושם היא בגיוון צורת ההערה. אותה הערה בצורה שונה, יוצרת עניין והתייחסות, הערות מוכרות – משעממות. כי מה שהמוח מכיר הוא אוטומטית 'משייך' להיסטוריה. ומה שהוא לא מכיר יוצר אצלו גירוי.

אם טעית בהסבר בלימוד או בכלל, אל תתבייש לומר טעיתי. התלמידים מצפים לתגובתך: תהיה חכם – תודה על האמת! כך תהיה מוערך בעיניהם ותחנך אותם לדבוק באמת, והיפוכו ב'מתחכם'.

אל תעיר אם אין הכרח, גם אם כל הערה שלך היא לגמרי צודקת, עודף הערות יוצר אינפלציה – הדיבורים שלך מאבדים מערכם.

ההבדל בין תלמיד מצטיין לזה שאינו: תלמיד לא מצטיין: לא יודע לפני המבחן. תלמיד מצטיין: לא יודע מהרגע שהוא הסתיים…

אם מעשה מסוים של הורה לא מוצא חן בעיניך, לעולם אל תעביר את המסר דרך התלמיד, גם אם ברור שאתה צודק! מעשה כזה ירחיק אותו ממך כי זה נתפס בעיניו כמלחמה, ובמלחמה 'מגנים על הבית'.

הדבר שהכי חשוב לתלמיד שלך הוא מעמדו החברתי, תחשוב היטב לפני שאתה מעיר לו בפני חביריו, האם אתה בטוח שזה הוא, האם נכון להעיר לו עכשיו, ומה המינימום מינון שיספיק לו. למאמר המלא  

יותר משתלמידים אוגרים ידע לימודי, הם סופגים חוויות. 'לימוד חווייתי' זו המתנה הגדולה ביותר שאתה יכול להעניק להם מדי יום.

בכל יום מחדש, בכל שעה מחדש, אתה מחויב לתת צ'אנס אמיתי לכל אחד מתלמידך, אחרת, אתה קובר את האפשרות שהוא ישתנה לטובה.

אם תלמיד התחצף אליך מול כולם, תחנך אותו בנוכחות כולם. אם הוכחת תלמיד מול כולם והתברר שטעית, תדע להתנצל בנוכחות כולם.