וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה (ל, ט)
סדר הברכות המובטחות פותח בפרי הבטן, ממשיך בפרי הבהמה ומסיים בפרי האדמה. לעומת זאת, בפרשת 'כי תבוא' (כח, ד) הקדימה התורה את 'פרי אדמתך' ל'פרי בהמתך'. מה פשר שינוי זה?
ביאר רבי חיים קניבסקי בספרו 'טעמא דקרא' על פי דברי חז"ל, שסדרי הטבע מתנהלים לפי עונות השנה: זמן קציר התבואה חל בחודשי ניסן, אייר וסיוון (ב"מ קו ע"ב), ואילו עונת המלטת הבהמות חלה באב ואלול (ר"ה ח ע"א).
בפרשת 'כי תבוא', כשעם ישראל שרוי במדרגת צדיקים גמורים והברכה שופעת כסדרה, מנתה התורה את ההשפעות לפי סדר לוח השנה: תחילה תבואת האדמה ורק לאחריה הבהמות.
אולם בפרשתנו, העוסקת בבעלי תשובה השבים אל ה' לאחר השבר והגלות שבהם נגזלו נכסיהם בידי אויב, מבטיח הקב"ה להשיב להם בראש ובראשונה את ההטבה החשובה והמהותית ביותר, "פרי בהמתך". וכפי שהורונו חז"ל (חולין פד ע"א): "לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים", שכן הצאן והבקר עדיפים בערכם ובחיוניותם, ורק לאחר מכן יושב להם "פרי אדמתך".
שינוי סדר הפסוקים חושף בפנינו שני אופני הנהגה אלוקית: הנהגת השגרה הפועלת בהתאם לחוקי הטבע ועונות השנה, לעומת הנהגת התשובה המדלגת על פני הזמן כדי להחיש את עיקר הברכה.
בעבודת ה' ובחיי המעשה, ישנם זמנים הדורשים התנהלות מתוכננת לפי סדרי השגרה והזמן, ולעומתם רגעי משבר הדורשים הכרעה לפי סולם ערכים ומהות.
