וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב (כט, טז)
בשנה האחרונה לשעבודם במצרים, לפני שיצאו ממנה, בני ישראל ראו וחוו "בית ספר למופתים". הם היו עטופים בניסים רבים, ללא שעבוד. היתה זו הכנה טובה לקראת צאתם ביד רמה, כמו גם לניסים הגדולים שחוו בני ישראל, כדוגמת קריעת ים סוף.
לאחר הכנה זו מדוע חושדת בהם התורה ואומרת להם "פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה"? לאחר ההכנה הזו האם ירצו להתקרב לשיקוצים?
ביאר ר' שלום שבדרון בשם הרב מבריסק דבר גדול בכוחות נפשו של אדם. בתחילה היחס שלהם היה 'שיקוציהם וגילוליהם', הם ראו את העבודה זרה ומאסו בה. לאחר מכן, בשלב השני יחסם היה כאל 'עץ ואבן'. שאמנם אינו יפה, אך גם אינו מכוער, אינו דוחה.
לאחר שהתרגל, נהיה יפה בעיניו, עבר למצב של 'כסף וזהב'. ועל כן כתבה התורה בפסוק הבא: "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט…".
המסר מכאן, על אדם להזהר שלא יקהו חושיו, שלא יתרגל לדברים שליליים, משום שהיצר הרע מסית ואורב לאדם.
