לפני מס’ שבועות פרסמתי מאמר ‘חוויות דקדושה – מפתחות לחיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמיים’

בין שלל הרעיונות הובא הרעיון הבא:

“בית מדרש” – פעמיים בשנה לפחות.

ניתן לקרוא לזה “יום שכולו תורה”  “שטייגען”, או “תענית דיבור” או כל שם אחר. הרעיון לקבץ את כל ילדי החיידר יחד לבית מדרש אחד. להכין להם תכנית של שעתיים שלוש שתכלול שעה של לימוד בלי הפסק. לא ניתן לתאר במילים איזו חוויה של בית מדרש זה מרגיש לתלמידים ומה זה עושה ליחס שלהם ללימוד.

בחיידר שלנו אנחנו מקיימים את זה ביום חמישי האחרון של שובבי”ם ובל”ג בעומר.

בשובבי”ם למשל אנו קוראים לזה “יום שכולו תורה” – במקום לימודי אחה”צ בכיתות, התלמידים מתכנסים באולם. מרגע הכניסה – תענית דיבור! מתחילים בתפילת מנחה ישיבתית ברוב עם של מאות התלמידים, כן כן, גם כיתות א’ נוכחים. מיד לאחר מנחה “סדר לימוד” של שעה. (המלמדים מכינים לכיתות את החומר הלימודי מצולם ודואגים לסדר את החברותות מראש), מיד אחר כך – תהילים מחולק, מסיימים כך וכך פעמים את התהילים לישועת הכלל והפרט. ולסיום שיחת חיזוק מאלפת (סיפור מרתק) של הרב ….. .

התלמידים יושבים שלוש שעות בתענית דיבור ויוצאים מחושמלים מ”מאסה” של  קדושה שהוזרקה להם לתוך הוורידים. גם כי יזקינו לא תסור מהם.

אתם מוזמנים לצפות ביום שכולו תורה האחרון – סיום שובבי”ם תשפ”ה.