ש. בר"ח האחרון המפקח בת"ת בו אני מלמד החליט שמכיון שהייתה מלחמה מול אירן והתלמידים הפסידו הרבה ימי לימוד, לכן הלימודים בר"ח יתקיימו כרגיל. בר"ח הוא עבר בכיתות הגבוהות ודיבר כמה דקות עם התלמידים על החשיבות שבלימוד התורה ועל כך שהם צדיקים שהם נשארים ללמוד.
אני די חדש בתחום ההוראה, ראיתי שעדיין היו תלמידים שהתמרמרו על זה וגם אני הרגשתי שזו לא גישה נכונה, מה נראה לך בזה?
ת. אומר במשפט קצר: אתה אמנם בתחילת דרכך כמלמד, אך יורשה לי להחמיא לך ולומר שהחושים שלך בריאים ונכונים. טעות גדולה מאוד להתנהל באופן כזה, ומכמה סיבות.
א. מצד תחושת התלמידים: שני היבטים. 1. תלמידים מאוד מייקרים את זמני החופש שלהם, לא צריכים לגעת להם בהפסקה וכ"ש בחצי יום חופש, הם לא נמצאים בדרגה לוותר על הזמן המיוחד שלהם כי אתמול או כי בשבוע האחרון הם לא למדו מספיק. 2. רוב הילדים חיים את היום. לא מעניין אותם מה היה אתמול ומה יקרה מחר. הם חיים את הרגע, והרגע אמור להיות להם חופש…
ב. מצד ההסתכלות שלנו כאמונים על חינוכם ולימודם: התפקיד שלנו ללמד את התלמידים יכול להיות מוגבל מהרבה סיבות, אז נחייב אותם להשלים? בשום אופן לא. אסור לנו להתייחס לתלמידים כספקי סחורה או כמחוייבים למכסת לימודים, הם צריכים ללמוד כשנדרש מהם ללמוד. בר"ח אחה"צ לא נדרש מהם ללמוד לא שייך לקחת להם את הזמן שלהם.
ג. אם נגיע למסקנא שתלמידים לא חווים את השארתם בת"ת בר"ח כדבר ראוי ונכון, הדבר עלול להוות תחושה של חוסר התחשבות והבנה לנפשם שזה לכשעצמו לא בריא כמובן.
