ש. לכבוד מערכת חנוך, שלום וברכה.
אשמח למענה על שאלתי:
אני מלמד כיתה ח' בת"ת וותיק ומצליח רוב השנים חינכתי כיתות יותר נמוכות וכעת שנה שנייה בהוראה בכיתה ח'. בימים האחרונים ערכנו מבחן מסכם על שליש מהחומר הנלמד למבחני יש"ק, תלמיד העתיק במבחן והדבר ממש לא מצא חן בעיני כי זה היה אחרי הסברים ארוכים שלי בדבר המשמעות של המבחן והצורך שלנו לקבל שיקוף על רמת כל תלמיד ותלמיד, שיחה שהתמקדה בנושא של ההעתקות שנהיה בכיתה 'מחלה מדבקת'…
לקחתי אותו לחדר מלמדים ונזפתי בו ביחידות, אך אני מרגיש קצת נקיפות מצפון על זה, האם לא נהגתי בסדר? מה יכולתי לעשות טוב יותר אחרי שהתרתי והסברתי וכו' אשמח לשמוע את דעתכם על ענין העתקות.
ת. ראשית, אנחנו צריכים להבין איזה רגש עולה לנו כאשר אנחנו מזהים תלמיד מעתיק.
אם אנחנו מרגישים מרומים, אנחנו בעצם פגועים אישית. אנחנו מצפים שהתלמידים יתנהגו אלינו ביושרה והם מתעלמים ממעמדינו ומרמים אותנו. במצב כזה אנחנו נבא לפעול מתוך אמוציות שליליות, זה לא חינוך!
אם אנחנו לא מרגישים מרומים אלא חושבים שהתלמיד מפספס פה משהו חשוב – הוא מאבד את היכולת לבקר את רמת השקעתו במהלך השבוע, אנחנו נדרשים למעשה לטובתו במקום שהוא לא מבין שזה טובתו, אז אנחנו צריכים להסביר לו למה להתמודד לבד זה טובתו ולא ההפך כמו שהוא חושב.
מאוד אהבתי את התגובה של חיים שמספר לתלמידיו את סיפורו האישי, סיפור כזה מעורר תלמיד לשים על המשקל רווח מול הפסד, רווח גדול לעתיד טוב יותר מול הפסד רגעי בהווה.
הייתי מציע לספר את סיפורו של חיים בצבעים חדים לפני המבחן כיוזמה, ולא אחריו בעקבות העתקות. א. כי תמיד נכון ליזום לעומת להגיב, וב. כי הרושם שיעשה הסיפור לפני המבחן גדול פי מאה מרושם שישאיר אחריו…
אם הסברנו את העניין היטב לפני מבחן, והוא מעתיק במבחן בכ"ז, עלינו להבין שהאירוע גדול עליו והשאלה היא למה. או כי הוא במתח חברתי מאוד גדול, או שהוא כ"כ התרגל להעתיק בעבר שהוא לא יודע לגשת למבחן בלי העתקה, או שהעתיד ממש לא מעניין אותו. אין לו את הכלים לייחס חשיבות לעתיד.
אם הוא במתח חברתי – שיחות הכוונה אישיות בשילוב שיחות כלליות בגנות הסקרנות של החברה (לדעת כמה כל אחד קיבל) יחד עם שיחות בגנות ההעתקה, יכולות לשנות את התחושה החברתית וממילא את הרצון שלו להעתיק.
אם הוא כ"כ התרגל – צריך לעשות איתו עבודה אישית. להתחיל מהשאלות חזרה. לתת לו להתמודד עם שאלות חזרה לבד וכשהוא יתחיל לראות סיפוק מיכולותיו, הוא בעצמו ירצה להוכיח שהוא מסוגל לעשות את המבחן לבד.
במקרה שהוא אומר 'העתיד לא מעניין אותי' אנחנו צריכים להבין שהוא עדיין לא בשל להבין את החיים, אין לו את הכלים לייחס חשיבות לעתיד, אך עם זאת צריך לומר שלו את הדברים ולתת לזמן לעשות את שלו.
