ש. אני מלמד אחה"צ בת"ת נחשב בעיר בני ברק, תלמיד שלי בכיתה ז' נעלם מהת"ת לפני סוף הלימודים, איך עלי להתייחס לאירוע?
אציין כי התלמיד ללא בעיות רגשיות מיוחדות, מצב סוציו נמוך או כל דבר שיכול להסביר התנהגות זו מעבר לשובבות וחוסר חשק ללמידה אחה"צ נראה שמתאים לתיאור חז"ל "כתינוק הבורח מבית הספר" – פשוט חוסר חשק ללמוד.
ת. מקרה של בריחה מהת"ת לא אירוע מקובל, הסכנות האורבות מחוץ לשטח הת"ת מגוונות ואין צורך להאריך, אם זו פעם ראשונה הייתי שולח מכתב להורים אחרי שהייתי מסביר לילד את חומרת המעשה. אני זוכר שדיברתי עם תלמיד שיצא בלי רשות והוא באמת לא הבין מה כ"כ נורא, הוא היה ילד טוב ללא כל מיני רצונות וחשקים, ממילא הוא ראה את התנהגות כלקיחת חופש ללא אישור או משהו כזה. כדי לפתור את העניין בחרתי להשליך את העניין על האחריות שלי: 'אתה יודע' אמרתי לו 'אם היה קורה לך משהו אני הייתי צריך לשבת מול חוקר משטרה ולתת הסברים'. משטרה? לא נעים. הוא גילה אחריות ויותר זה לא קרה.
זה כמובן רק דוגמא, העניין הוא שחשוב שיבינו שזה לא כמו התעכבות מוץ לכיתה במקום לחזור אחרי שירותים, זה מעשה מסוכן. כשההגדרה היא 'מעשה מסוכן' יותר מובן לילד גם למה אני חייב ליידע את ההורים.
אחרי כל הנ"ל אני רוצה להוסיף התייחסות לאזכור המועד קרי אחר הצהרים.
באופן כללי לכולם יותר קשה אחה"צ, חשוב מאוד להביא לאחה"צ מלמדים מעניינים, אם האופן בו מועבר החומר איננו מעניין את התלמידים, אם השיעורים לא מרתקים, הדבר יוצר בעיות רבות של התעכבות מלהכנס לכיתה, יציאות 'דחופות' לשירותים שמסתיימים בצלצול לצאת להפסקה, ונסיונות לאוורור כמה דקות מחוץ לת"ת עד היעלמות עד סוף היום.
