חינוך הוא אמנות, ולעיתים מדובר באומנות עדינה – איזון עדין בין הרמה הנכונה לבין הצרכים ההתפתחותיים של הילד.
אנו נתקלים לא פעם בשאלה המטרידה: האם השיעור שאני מלמד תואם לגיל של תלמידיי? האם השפה שלי גבוהה מדי או אולי נמוכה מדי? כל אחד מאיתנו, ובייחוד אנשי חינוך בתחום לימוד הגמרא, עוסקים כל הזמן בהתאמה של התוכן ומבנה השיעור לרמת ההבנה של הילד. אך השאלה האמיתית היא – איך נוכל להבטיח שהתהליך הלימודי יתאים לכל גיל בשלב ההתפתחותי שלו?
ובעצם, אם הייתי שואל אתכם, האם אי פעם הרגשתם לחץ כאשר נדרש מכם למסור את אותה הסוגיה בכיתה נמוכה יותר או גבוהה יותר? זה יכול להיראות כאילו מדובר באתגר נוסף, אבל למעשה זוהי שאלה יסודית בקיומם של תהליכים חינוכיים – ההתאמה בין הגיל והשלב ההתפתחותי לבין אופי הלמידה.
בוודאי רבים מכם מבינים שמציאות כזו – בוודאי תיצור אצלכם לחץ, אתם תדרשו להכנה מרובה יותר, תפחדו מהמפגש הזה מול סוג אחר של תלמידים, ותצטרכו זמן רב בכדי להתאים את השיעור לרמה שתצטרכו למסור.
ואולי יותר מכך. האם עלה בדעתכם פעם החשש, מה באמת נדרש ממני כמחנך כיתה ה’ או ח’? מה נדרש ממני בכדי לקדם את התלמידים? מה הקו המפריד ברמת הלמידה וממילא בסוג הדרישות בין הכיתות השונות?
הרי רוב רובם של אנשי החינוך שנשאל אותם את השאלה הזו, יניעו בראשם ויאמרו מספר מילים והגדרות שלא בהכרח יציגו מדרג ברור בין הרמות השונות.
ואתם יודעים מה האבסורד בכל זה?
שבכל מקצועות החול יש גרף ברור עם תוכניות מפורטות מה נדרש מכל גיל, אלו מיומנויות ניתן להקנות ואלו נצטרך להמתין לשנה הבא או להמשך השנה. יש מבדקים ברורים ואנו יודעים בכל רגע מה עלינו לעשות ולהספיק בכדי להשיג את מבוקשנו.
אז מדוע דווקא במקצועות הקודש – רמת הדרישות מסתפקת רק בבחירת פרק, מסכת או דפים. כשאנו עוסקים בעיקר בידע, אך לא ברורים וחדים לגבי היכולות של התלמידים. יכולות החשיבה, ההבעה והסיכום הנדרשות מהם…
במאמר זה ננסה בעזרת ה’ להנחות אתכם להבנה עמוקה יותר של ההתפתחות הלימודית, על מנת לשדרג את תהליכי הלמידה ולעזור לתלמידים שלנו לצלוח את הדרך.
*
האם אתה מכיר את גיל ההתפתחות של התלמיד?
כדי להצליח בהוראה ולסייע לתלמידים להגיע להישגים מרביים, עלינו להבין את תהליך ההתפתחות הטבעי של החשיבה והלמידה של כל תלמיד. כל תלמיד נמצא בשלב התפתחותי אחר, ולתהליך זה יש השפעה ישירה על היכולת שלו לקלוט, להבין ולבצע את המשימות הלימודיות. אם ננסה להקנות ידע או כלים מנטליים לפני הזמן המתאים, נוכל לגרום לנזק התפתחותי. לכן, חשוב להכיר את כל שלבי ההתפתחות ולהתאים את הלמידה לכל גיל ולשלב ההתפתחותי של הילד.
כיצד זה מתבטא במציאות החינוכית?
ההיכרות עם התהליך ההתפתחותי היא קריטית בשני מישורים עיקריים:
- התאמת הלמידה לרמתו הנוכחית של הילד – כל תלמיד נמצא בשלב שונה בהתפתחותו, ולכן כל אחד מהם צריך לקבל את החומר הלימודי ברמה שתואמת את יכולותיו, הבנתו ודרכי החשיבה שלו. לדוגמה, ילד בגיל צעיר מתקשה להבין מושגים מופשטים או חשיבה מורכבת, ולכן הלמידה צריכה להיות פשוטה יותר וממוקדת בהקניית ידע בסיסי.
- הימנעות מהקדמת המאוחר – אם ננסה להקדים את שלב הלמידה, נעמוד בפני סיכון של יצירת חוויות שליליות בתלמיד. אם נכפה עליו משימות או דרישות מעבר ליכולתו ההתפתחותית, אנו עלולים ליצור תחושות של כישלון, תסכול וחרדה כלפי הלמידה עצמה. חשוב לזכור שלמידה נכונה היא כזו שמתאימה לכל גיל, ומיועדת לפתח את כוחותיו השכליים והרגשיים של הילד בצורה הדרגתית ומועילה.
תהליך הלמידה, כמו התפתחות הילד, נע לאורך רצף של שלבים. כל שלב מתפתח לפי סדר קבוע, אם כי הגיל שבו כל שלב מתחיל יכול להשתנות מתלמיד לתלמיד. חשוב להבחין בין גיל טבעי לבין גיל התפתחותי-שכלי – כלומר, הגיל שבו הילד נמצא מבחינת השנים, אל מול הגיל שבו הוא מסוגל לעמוד בדרישות השכליות של כל שלב בהתפתחותו. אנו צריכים תמיד להכיר את ההתפתחות האישית של כל תלמיד, על מנת להימנע מטעויות בהכשרה ובחינוך.
התייחסות מיוחדת למודל ההתפתחות הטבעי מצינו כבר בדברי חז”ל במשנה מפורסמת במסכת אבות (פ”ה מכ”א), וז”ל:
“הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף בן שלשים לכוח בן ארבעים לבינה בן חמישים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם”.
ולכאורה מניתוח דברי חז”ל, ניתן להפיק שני עקרונות חשובים:
- הצורך בסדר ובזמן מוגדר לכל שלב לימוד – כל שלב בהתפתחות דורש את הזמן והמיקוד הייחודיים לו. כאשר ילד בגיל 5 מתחיל ללמוד לקרוא, הוא עדיין לא יכול להתמודד עם הבנה של טקסטים מורכבים, ארוכים או עם מילים בעלי משלב לשוני גבוה. כל גיל דורש את הרמה המתאימה, ויש להימנע מלהקדים את השלב הבא, משום שזה עלול להזיק לתהליך הלמידה.
- הגיל 15 – סיום שלב ההתפתחות הלימודית – על פי המשנה עולה כי בגיל 15 מסתיימת ההתפתחות הלימודית, כלומר, בשיעור ב’ ישיבה קטנה! בגיל זה, ההתפתחות השכלית והלימודית כבר הגיעה לשיאה, והשלב הבא הוא יותר אישי ורגשי. אמנם, האדם נעשה חכם יותר, מבין יותר, בעל ניסיון יותר – אך בשלותו הלימודית הסתיימה כבר בהיותו בן 15.
הסכנות בהקדמת המאוחר
לאור העקרונות הללו, עלינו להימנע מהקדמת התהליכים – אם ננסה ללמד את הילד חומר מעבר ליכולתו בשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא, אנו עלולים לגרום לו לאכזבה או לתחושת תסכול. לדוגמה, אם תלמיד בגיל צעיר לא מצליח להבין את החומר המופשט או קשה לו לפתח יכולות חשיבה מסוימות, הדבר יכול להשפיע עליו לא רק באופן לימודי אלא גם באופן רגשי. לכן, חשוב לעמוד על כך שהתלמיד לא יעמוד בפני דרישות קשות מדי בשלב מוקדם מדי.
זכרו: הלמידה חייבת להיות מותאמת ליכולות השכליות והרגשיות של הילד בכל גיל.
ההשלכות על הדרך בה אנו בונים את תהליך הלמידה
עקרון זה מציב לפנינו אחריות רבה – אם נבנה תהליכי למידה שלא מותאמים לכל שלב, אנו עלולים לפספס את ההזדמנות לשלב את התלמיד בצורה אפקטיבית בתהליך הלימודי. חינוך לא נכון בשלב מוקדם עלול להוביל לאובדן של הזדמנויות חשובות בהמשך הדרך, כמו גם לחוויות שליליות שיכולות להשפיע על הקשר של הילד עם הלמידה.
ההיכרות עם תהליך ההתפתחות של הילד ויכולת ההתאמה שלו לשלבי הלמידה היא מהותית וקריטית. עלינו לשים לב לכל פרט, ולוודא שהלמידה מתבצעת בצורה נכונה, לפי הגיל המתאים, תוך שמירה על רצף התפתחותי נכון ומדורג.
על פי האופן הזה, ניתן לחלק את תהליך ההתפתחות לארבעה שלבים מרכזיים:
שלב ראשון – בן חמש למקרא
הרעיון “מקרא” מתפרש בספר “סדר היום” – כלימוד האותיות והניקוד, וכלשונו: “עוד אפשר דמקרא ר”ל פסוק אחר שיתחיל לקרות אבל קודם הזמן הזה יעסוק בידיעת האותיות והנקודות וקריאתן… ומש”ה לא הטריחו לו לעסוק בענין ההבנה והעיון כל זמן שהוא קטן… אבל הטריחוהו לעסוק במקרא ובמשנה גרסא לבד שתתקיים לו לעת הצורך ואין חוששין מן ההבנה דלגרוס איניש והדר ליסבר…”.
בשלב זה רמת החשיבה של הילד עדיין מאוד בוסרית, כמעט ואינו מנהל פעולות חשיבה הגיוניות, ולכן בדר”כ ילדים בגיל זה יסיקו סיבתיות רק בגלל סמיכותה לאירוע מסויים, ולעיתים תוך התעלמות גורפת מסיבות ואירועים אחרים. למשל, ילד קטן מתרגם מכה מחבר כהצקה או פתיחה למריבה, הוא מחבר בין ה”אירוע” ובין ה”סיבה”, הוא עשוי להתעלם לחלוטין מטענה כמו: “לא התכוונתי”, “בטעות נדחפתי עליך” וכדומה.
בגיל הזה אין לילד את היכולת להתייחס לשני מקורות מידע בו זמנית. לרוב הם יתעלמו מנקודות ראות שונות משלהם, מבחינתם כל העולם רואה את האירועים רק מנקודת ראות כמותם. גם יכולת ה”העברה והשימור” אצלם טרם מפותחת דיה, ולכן הם מתקשים מאוד להעביר “רעיון” מנושא אחד לנושא אחר.
בגילאי חמש עד עשר – מתפתחות שתי יכולות מרכזיות:
1) פיתוח ייצוג פנימי – המתבטא ביכולת לדמיין ולהפנים רעיון גם כאשר אינו נוכח ממש ובחיקוי התנהגות.
2) חשיבה אינטואיטיבית אישית בעיקר עפ”י מה שנתפס ברגע הראשון עם התייחסות רבה לתכונה הבולטת של העניין למרות שאינה בהכרח התכונה החשובה.
לכן בגיל זה עלינו להתייחס בעיקר ל”ידע” – הקניית ידע עולם בסיסי. פחות להתעסק עם תהליכי חשיבה מורכבים או קשים. כמובן, אנו נפתח תמיד את יכולת החשיבה לקראת השלב הבא – אך נשים דגש בעיקר על ידע.
הדגש על “ידע” יתבטא בשני מישורים:
א. דגש רב על פיתוח יכולת “קריאה אוטומטית”, שהוא השלב הראשוני לפיתוח הלומד העצמאי. ככל שתהליך הקריאה נקנה היטב ובצורה הנכונה ונעשה אוטומטי – כך תקל הקניית שאר השלבים הבאים. כמובן, שבהמשך נאריך בס”ד בפיתוח תהליך זה. וכאן יש להזכיר את לשונו של ה”סדר היום”: “ולידע יסוד הקריאה עצמה בדקדוק יפה שלא יצטרך לחזור עליה לכתחלה“. והדברים חשובים מאוד.
ב. דגש על הקניית ידע עולם – הכרת השפה, אוצר המילים, חפצים, מציאויות שונות ושאר מיומנויות בסיסיות של למידה. היכולת לזהות ולהרגיש בעיה – היא השלב הראשוני. במאמרים אחרים עוד נאריך בעזרת ה’ בפיתוח יכולת זו.
לפיכך, אין לימוד מתאים יותר בעבור גיל זה מאשר לימוד המקרא, הן מהצד הלימודי, אך לא פחות מהצד החינוכי-השקפתי. לימוד המקרא מקנה דרך ואורחות חיים שיחלחל עמוק לתוך נפשו של הלומד. צביונו של הילד יתאמת ויתברר על ידי לימוד פסוקי התורה הקדושה. חשוב מאוד שהחשיפה הראשונה של הילד תהיה לעולמם של אבותינו הקדושים. מהם ישאב הילד דרכי התנהגות, אורחות חיים, מידות טובות וקרבת ה’.
במאמר הבא, נעמיק יותר בהבנת התפתחות הילד, ונתאר כיצד כל שלב בהתפתחות קשור לאופי הלמידה ולמה חשוב לשים לב בכל גיל.
