שנת לימודים חדשה נפתחה השבוע בכל בתי הספר בארץ בתקוה שבשעה טובה ומוצלחת.
פתיחת שנה"ל זהו המבחן הגדול שלנו, מנהלי המוסדות השונים. האם נוכל לדמיין כיצד נראה מנהל כזה ש'נופל' לשנה"ל ללא שהוא התכונן אליה?! הוא לא נערך מראש! עסוק היה עד מעל ראשו במשך כל החופש בשנה שחלפה, בניקוי שולחן, בסיום חשבונות. 'יהיה בסדר'! אמר לעצמו.
ביום הראשון של הלימודים עומד הוא במרכז ביה"ס, סביבו מאות ילדים ועשרות הורים יגעים. כולם צועקים, ממטירים שאלות מכל עבר. 30 זאטוטי כיתה א' מסתובבים בוכיים ומפוחדים מחזיקים בדש בגדה של אמא מרוגשת ודומעת. כולם מחפשים את עצמם ואת מקומם. הורים מבועתים. תלמידים מעוותים, מהומה רבתית, אנשי הצוות גם הם אינם טומנים ידם בצלחת:
-'אפוא כיתה ג"?
-"אפוא הבן שלי לומד"?
-"כבוד המנהל" – נשמע קולו הסמכותי של אחד המורים – "באיזה כיתה אני מלמד השנה"?
-"אה, אתה?! מה דעתך על כיתה ו'"?
-"אה! כבר יש שם מישהו? אז תיכנס ל-ב"!
-"איזה ספר לומדים השנה בעברית"?
-"מה דעתך על ספר זה? בעצם, למה לא הספר ההוא"?
-"חסר לי שולחן"!
-"ולי חסר ארון"!
-"ולי – כיתה! אין לי לאן להיכנס עם תלמידי וללמד"!
המנהל המסכן, מאדים ומסמיק לסירוגין, אזיל חוורא ואתי סומקא, וחוזר חלילה, הוא אינו מוצא את ידיו ואת רגליו: "אוי ויי, איך לא חשבתי על זה"???
נֶעבּא'ך…
תחילת שנה שכזו אינה טומנת בחובה, בלשון המעטה, תקוה גדולה לשנה מוצלחת במיוחד. היא גם תיצרב בליבות התלמידים כיום שחור משחור, יום של צעקות ובכיות, בוקה ומבלוקה.
כמה חבל!!!
לו חשב, היה מכין עצמו לקראת השנה החדשה כבר מפסח. בונה תכנית לימודים לכל הכיתות, מכין את מצבת התלמידים והמורים ברשימות מסודרות, מוודא שהכיתות ערוכות לקלוט את התלמידים, שלא חסר כסא, שולחן, לוח, ארון או פח אשפה. על דלת כל כיתה היתה ממתינה רשימה מסודרת של התלמידים הלומדים בכיתה זו, ושלט של 'ברוכים הבאים' היה מזמין את התלמידים וההורים לבוא בשערי ביה"ס, לובי ביה"ס בוודאי היה מקושט בזר של בלונים צבעוניים.
קרוב יותר לתחילת שנה"ל היה מקיים עם צוות החינוך "ימי היערכות" בהם היה דן עמם בשינויים נדרשים לקראת השנה החדשה, הוא היה מגדיר לצוות את מטרותיו וציפיותיו משנה זו ומטה קשב לציפיות ולצרכים של אנשי צוותו. או אז, היה יומה הראשון של שנה"ל יום חגם של התלמידים, ההורים והמורים וצובע את כל המשך השנה בצבעים עזים של אופטימיות ותקוה.
הפרשיות האֶלוּלִיוֹת מלאות במסרים וחיזוקים לימים אלו. פרשתנו, הראשונה הנקראת באלול, פותחת: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". פירש בעל "נתיבות שלום": שערים רבים נפתחים בחייו של יהודי. שערים קטנים וגדולים. כל בוקר הוא שער כניסה קטן עבור איש יהודי. שער ליום חדש לגמרי. שוב ניתנת לו האפשרות להתחדש, להשתפר ולהיטיב את מעשיו. מה שהיה אתמול – היה, מהיום הוא יהיה טוב יותר.
שבוע חדש הוא שער גדול יותר. הזמנה להתחדשות! ראש חודש הוא כבר "זמן כפרה לכל תולדותם" – מאפשר לנו שינוי מהותי! אך השער הגדול מכולם, הוא ללא ספק שער הכניסה שנפתח פעם בשנה לשנת חיים חדשה. זוהי הזדמנות פז שמעניק לנו הבורא לאתחול מחדש של כל המערכת. גם על שערים אלו מצווה אותנו ה' יתברך לשים שופטים ושוטרים שישמרו לבל נבזבז אותם חלילה.
"אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי". עומד לו יהודי מבוהל בין שני ההרים, רואה הוא מצד אחד הר של עבירות, כולן שלו – "יצר הרע נדמה להם כהר". מצד שני מתבונן הוא על "הר ה'" ההר של עבודת ה' נראה לו קשה להעפלה. נבוך הוא בין שניהם, וזועק: 'מאין יבוא עזרי'?! והכתוב משיב לו: "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ". "אשר עשה שמים וארץ" לא נאמר, כי אם "עושה" – בכל יום. הבורא מנחמו: יהודי יקר שלי, בראתי בעולם מנגנון של התחדשות תמידית, כדי שתוכל תמיד להתחיל מחדש. "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".
העיסוק בעבר – חשבון הנפש; בדיקה; פשפוש במעשים ותיקון העוונות, זוהי המשמעות הבסיסית של חודש אלול: לפתוח פצעים, לנקות מוגלה ולהוציא מורסה.
אך מתורתו של מו"ר למדתי על פן נוסף של חודש זה שאין רגילים לעסוק בו. זהו חודש של 'היערכות' לקראת שנת חיים נוספת, שנת עבודת ה' חדשה. ימי היערכות להכין את עצמנו בעמדנו אל מול שער גדול זה בו נכנסים אנו אל שנת חיים חדשה, להתבונן איך פותחים אנו שנה זו ברגל ימין, איך נרשום עצמנו בספרן של צדיקים גמורים לחיים טובים ולשלום.
הרי כך פירש בעל "תולדות יעקב יוסף" את מאמר חז"ל הידוע: "שלושה ספרים נפתחים בראש השנה, צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים טובים וכו"' – בתחילתה של שנה, פותחים בפניו של כל אחד מישראל שלושה ספרים כדי שירשום את עצמו מחדש בספר שיבחר.
צדיקים גמורים רושמים עצמם לאלתר בספר החיים הרוחניים, חיי עבודת ה'. רשעים בספר חיי החומר וסיפוק התאוות חלילה – ספר המתים. והבינונים, אלו הנבוכים בין יצרם ליוצרם, מכירים את קונם אך מכורים ליצרם, אלו תלויים ועומדים עד אשר יאזרו חיל לקבוע בנפשם את תשובתם.
להורדת המאמר בקובץ pdf לחץ כאן
