נולדנו בדור שונה. גדלנו בעולם פחות טכנולוגי. במשך שנים התרגלנו להשקיע כדי להגיע לתוצאות. לא נולדנו לדור פזיז, לדור שיטחי, לדור שבקושי מורגל להשקיע.
בכל דור יש הבדל תהומי בין עולמו של ה'מבוגר' לבין עולמו של ה'צעיר', בדור שלנו – על אחת כמה וכמה.
השאלה בה נעסוק במאמר זה היא איך מחברים אותם. איך מחברים את הילדים והנוער של '2020'? מה יכול לתת להם רצון ומוטיבציה להשקיע, כאשר מגמת הדור הצער אינה להעריך השקעה, אלא לחפש את התוצאה המהירה.
כיצד מייצרים חיבור לתורה ומה המרכיבים שמצמיחים ומעצימים את החיבור עוד ועוד.
שלשה עוגנים להצלחת התלמיד
ישנם שלשה יסודות קריטיים שהם העוגן להצלחה אמיתית לאורך טווח. ככל שיסודות אלו יהיו חזקים ויציבים יותר, כך נראה את הבנים והתלמידים בעז"ה מחוברים היטב ללימוד התורה מתוך בהירות סיפוק והנאה.
- ידיעת התורה
העוגן האחד, הוא החלק הידוע והמוכר, בו אנו עוסקים רבות ומשקעים את מיטב הכוחות – החלק של ידיעת התורה.
חשוב לנו שהילד יקשיב, שהילד ידע, שהוא יחזור על לימודו, ושיצליח במבחנים. המלמד משקיע רבות על הקשב של הכיתה, מגייס לעצמו כלי עזר מקצועיים להחדרת הלימוד, בודק בעקביות מה מצב הלמידה של כל תלמיד ומנסה לשלב בין הרמות השנות של התלמידים בכיתה.
גם ההורים בודקים ומתעניינים מה הילד יודע, כמה הוא יודע, איזה ציון הוא מקבל, ולפעמים מממנים מכיסם חונך מסור שישלים עם הילד פערים שנוצרו ביחס לקצב ולרמת הלימוד בכיתה.
- חיבור רגשי
העוגן השני הוא החיבור הרגשי של התלמידים ושל הבנים ללימוד התורה. חיבור עמוק שייצר להם משיכה פנימית וערך גבוהה לתורתנו הקדושה, לייצר להם חוויה של ממש בתהליך הלמידה, להעצים להם את ההנאה מכל ידיעה ומכל הבנה, להחדיר להם אושר מכל קושיה וסיפוק מכל תשובה.
- כלי למידה
העוגן השלישי, נחוץ וקריטי לא פחות משני העוגנים הראשונים – חשוב לראות שהילד רוכש את כלי הלמידה, שהוא מפתח בעצמו יכולות איך לקרא משנה, איך להבין שיש דין ששנוי במחלוקת, איך להביט על דף גמרא, איך לשייך כל דיבור ברש"י ובתוס' למקומו הראוי, איך להתחבר לשאלה כיצד להבין תשובה ומה הדרך להגיע להבנה.
אם לא נשקיע ונתמקד בפיתוח היכולות ובחיזוק המיומנויות, מהיכן יהיו לתלמידים והבנים את הכלים הנדרשים להוביל את עצמם בים התורה הסוער.
רק כאשר נשלב את שלושת עמודי הברזל יחדיו, נוכל לקוות ולצפות שמתיקות התורה תהיה נספגת עמוק עמוק בנשמתם, ומושרשת בליבם.
נוכל לדעת שהם יציבים, שהם עומדים איתן ושיש להם את מלא הכלים להתקדם ולהתעלות.
השטח האפור
עיקר הקניית ידיעת התורה מוטלת על המלמד. ילד מחונן יכול לקבל גם מאביו תוספת לימוד מעבר לשעות הלמידה בכיתה. אך באופן כללי אין זה מתפקיד האב להשקיע בצורה ממוקדת בידיעת התורה של בנו. האבא ממנה שליחים נאמנים ועליו לקוות ולראות ששליחותו נעשית.
בנוגע לחיבור הרגשי, ישנם מלמדים שזכו לכלים נפלאים, ויש להם יכולת מיוחדת להחדיר לתלמידים אהבת תורה אמיתית, להשריש להם בעומק הלב את החיבור הנכון ואת המשיכה ללימוד התורה. אך פעמים רבות שהעיסוק בהקניית ידיעת התורה, מגבילה את האפשרות להחדיר לעולם הרגש את מתיקות התורה. ולכך תפקיד זה נותר פעמים רבות בעיקר בידי ההורים המסורים, זהו חלק מרכזי ביותר בלימוד של האב עם בנו.
כלי הלמידה הם בשטח האפור. הם לפעמים נשארים בצד, מצוי שהם לא מפותחים כדי הצורך והבעיה עלולה להתעצם משום שפעמים רבות אין לנו 'נורות אזהרה'.
בתחילת לימודו של הבן לא ניכר כ"כ האם הוא רוכש את מיומנויות הלימוד, בשלבים הראשונים הוא מבין והוא יודע, אך קשה להבחין האם הידיעה שלו באה בשילוב רכישת כלי הלמידה.
גם כאשר מדובר בילד שמתקשה בלימוד ומנסים להבין את עומק נקודת הקושי האישי שלו, פעמים רבות לא קל להצביע על הנקודה השורשית ושם לתת לו את העזרה וההדרכה.
מצער מאד לפגוש בחור בשנות הפריחה בישיבה קטנה, כאשר יש לו חסר משמעותי ביכולות הלמידה. כואב יותר לפגוש בחור בישיבה גדולה לאחר שצבר פער של שנים וכעת אינו מבין מדוע הוא לא נהנה בלימוד.
בתקופה שהוא הצליח בישיבה קטנה היה נראה שהוא מחובר, שהוא מבין היטב, שהוא פעיל ומדבר בלימוד. אבל לימים מגלים שבאותם שנים הכל היה נראה טוב, אך החיבור הפנימי לא היה מספיק עמוק, לא היו לו את הכלים הנכונים איך לקבל בהירות בלימוד, איך להתחבר ואיך לקבל סיפוק אמיתי. כמה חבל שבמהלך שנות הישבה קטנה לא הבחינו בפער שרק גדל משנה לשנה.
למעשה:
וודאי שעלינו להשקיע ולעקוב על רמת ההתקדמות שלהם ב'ידיעת התורה'.
וודאי שמוטל עלינו להשקיע רבות בחיבור שלהם ל'חלק הרגשי' ללימוד התורה.
אבל אל לנו להניח ולהזניח את החלק החשוב של הקניית מיומנויות ו'כלי הלמידה'.
תכנית 'קליק בסוגיא' – תכנית מהפכנית ליצירת סיפוק והנאה בלימוד הגמ'
במהלך שנותיי בלווי והכוונה חינוכית, נחשפתי לסגנונות שונים של אתגרים וקשיים אצל בחורים, ראיתי יותר ויותר עד כמה משמעותי בחיי האדם רמת החיבור האישי שלו ללימוד התורה מתוך סיפוק והנאה. זה משפיע על ההתנהלות הכללית ועל יכולת העמידה מול אתגרי התקופה הרוחניים והגשמיים.
זה נכון אצל כל אדם אבל משמעותי ביותר בשנות הבחרות בהם ישנם רבים שנמצאים בחוסר יציבות ונעים בין תקופה של עליה לתקופה של ירידה ה"י.
לאור זאת התפתח אצלי רצון להביא בשורה שתשפיע על אלפי בני ישיבות ותיתן כלים להורים חונכים ומלמדים.
בסייעתא דשמיא, לאחר השקעה מרובה עלה בידי לפתח את התוכנית מהפכנית 'קליק בסוגיא' שמביאה בשורה מהפכנית בחיבור ללימוד מתוך בהירות סיפוק והנאה. התוכנית מיועדת לקבוצות ומונחית ע"י איש מקצוע מותאם,
התוכנית קליק בסוגיא מפתחת כיווני חשיבה ויוצרת שינוי מהותי, התוכנית מעצימה את הבהירות בלימוד, ומובילה לחוויה של ההנאה וסיפוק בלימוד (רוצים לשמוע עוד על התוכנית? לחצו כאן)
הרעיון שלי הוא עוד כלי, כלי חווייתי שמנסיון של שנים מחולל נפלאות, עם זאת, מחשבתינו צריכה להיות נתונה על הדור הצעיר, על הילדים המרגישים שאינם מוצאים ידים ורגליים בסוגיא, מה ניתן לעשות למענם? איך ניתן להעניק להם את הכלים לפיצוח סוגיא, להבנת הו"א ומסקנא, סברא, הקשר וכו'?
איזה עצה טובה יכולה להנתן למלמד בכיתה כדי שלתלמידים שלו יהיה ברור יותר איך 'מפרקים' סוגיא?
אשמח שתכתבו את עצתכם בעניין, את דרכי הפעולה בהם אתם נוקטים כדי להקנות כלי למידה ויהיה בזה תועלת לכולנו.
