הפרעת התארגנות דומה מאד להפרעת הקשב הבסיסית, זו הגורמת למוסחות וקשיים בריכוז.
ויש אכן דמיון רב בין השתיים, ולעיתים קרובות הן באות יחד.
אך עדיין יש חשיבות רבה לדייק את האבחנה משום שיש השלכות רבות לשוני ולהבדל בין שני הסוגים.
הפרעת קשב שגורמת למוסחות מוכרת מאד, ובדרך כלל התיאור שלה הוא קושי בלהישאר מרוכז לאורך זמן למול משימה הדורשת ריכוז.
לעיתים, המוסחות הזו נובעת ממסיחים חיצוניים, רעש במסדרון, אוטובוס שעובר למטה, שירה שמגיעה מכיתה אחרת בבנין וכד’, ולעיתים אין צורך במסיחים חיצוניים. הילד מוסח מהשיעור או מהלימוד לתוך עולמו שלו. וכאן חשוב להזכיר, כי בתוכו של כל אדם יש רעש גדול ומסיחים אין ספור, מחשבות, זכרונות ורגשות, כל אלו חיים, קיימים ותובעים את תשומת הלב שלו גם אם הסביבה החיצונית שקטה כמו מדבר ביום קיץ.
מכל מקום הקושי בריכוז הוא, להישאר מרוכז בנושא אחד, כאשר ישנם כמה מול העיניים או בתוך הראש.
הקושי בהתארגנות נראה על פניו מאד דומה:
הילד לא מרוכז במשימה אחת, הוא לא מסיים דברים וקופץ לדברים אחרים, הוא מתבלבל בסוגיות בין שיטות ודעות, ועוד ועוד דוגמאות שכולן נראות כמו קושי בריכוז אך אליבא דאמת זה אירוע שונה לגמרי.
לקוי הקשב מתקשה להתרכז באינפורמציה המגיעה אליו מבחוץ פנימה, ואילו לקוי ההתארגנות מתקשה להוציא את המוטל עליו מבפנים החוצה.
הוא לא מאותגר מול אינפורמציה וידע הזורמים אליו, אלא מול אינפורמציה וידע שיש בו, שאמורה לצאת החוצה ולהפוך לסדר פעולות מסוים.
בעולם המעשה יש הבדל אחד בסיסי שעליו כבר עמדנו בחלקו הראשון של המאמר, והוא שללקוי התארגנות תהיה בדרך כלל הקלה עצומה כאשר מולו תהיה רק משימה אחת, ואילו ללקוי קשב יהיה קשה מאד להתרכז גם מול נושא מסויים אחד כי כאמור תמיד יהיו עוד הסחות בין מבחוץ ובין מבפנים.
לכן ללקויי התארגנות יש דרך לעזור באופן הזה של חלוקת המשימות ממשימה מרובת פרטים למשימה בודדת או מצומצמת.
נקודה נוספת לא מוכרת נמצאת בעולם לימוד הגמרא וחובה לתת עליה את הדעת. כולנו מכירים את הסיטואציה של נער צעיר שמתקשה מאד בריכוז בסוגיות הגמרא. הוא מוסח ומתבלבל בלי סוף עד שהמחנכים סביבו מבינים כי זו הפרעת קשב.
ולעיתים קרובות הם צודקים וטועים גם יחד.
הם צודקים שהוא סובל מהפרעת קשב, אך הם סבורים כי הקושי שלו הוא להתרכז, והאמת היא שהוא מתקשה להתארגן.
וזאת יש לדעת כי משימת לימוד סוגיה בגמרא, לצד היותה משימה של הבנה וההעמקה וחשבון ועוד, היא בראש ובראשונה משימת התארגנות.
סוגיה על שיטותיה, הצדדים בשקלא וטריא, ההו”א והמסקנא, ההוכחות ממקומות אחרים, דורשת ארגון. ארגון של הפרטים לפני כל ההבנה והעמקות והחידוד.
וכאשר מפספסים את זה נותנים עזרה שהיא לא יעילה.
מנסים לעזור לו בריכוז, ממליצים לו לצמצם את ההסחות דעת, נותנים לו חונך שלומד איתו ומסביר לו לאט, ועוד כל מיני רעיונות שעוזרים לריכוז ולהבנה, כאשר הבעיה שלו היא בכלל במקום אחר.
הפרטים מתבלבלים לו. הסוגיה לא מסתדרת לו במובן הפשוט ביותר של המילה.
לא יעזור חונך שחוזר איתו או שמכין איתו. זה אותו חומר, עם אותם פרטים מרובים, עם אותו בלבול, אז מה יועיל החונך?!
אך אם החונך הזה ידע את ליבת הבעיה, וימקד את הזמן שלהם המשותף בפתרון, הוי אומר הוא לא ישקיע בלהסביר את הסברות פעמיים, או בללמד לאט או בסבלנות, אלא יסייע לנער דוקא בחלק הפשוט והראשוני, בהעמדת פרטי הסוגיא הבסיסיים מול העיניים, כמו אותו אבא מהחלק הראשון של המאמר, שמסייע לילד לסדר את הסלון, הוא יכול להביא לנער הזה הצלה גדולה וישועה לכל חייו בס”ד.
