אחת מהתופעות של הפרעת קשב היא הפרעת התארגנות.
הפרעה זו פחות מוכרת לעומת ההיפר אקטיביות והמוסחות, ויש בה מידע חסר והבנה לקויה, אנשים רבים טועים בה.
ראשית נקדים כמה מילים על כך שהביטוי הפרעת קשב הוא שם כולל למספר קשיים שחלקם לא קשורים בכלל לקשב, כמו למשל ההיפראקטיביים, שחלקם מקשיבים מצוין ויודעים את החומר היטב ועדיין קוראים לבעיה שלהם הפרעת קשב.
וכעת, לנושא לשמו התכנסנו – הפרעת התארגנות.
מהי הפרעת התארגנות?
ובכן, הסימפטומים הנפוצים לקשיי התארגנות הם:
א. ביצוע חלקי של דברים וקושי גדול לבצע משימה מתחילה ועד סוף.
בעולם הכללי זה יתבטא בקשייים דוגמת הקושי לבצע קניות באופן הנדרש, או לסיים פרוייקט כלשהו, ובעולמו של בחור ישיבה זה יתבטא בקושי לכתוב סיכום או ‘חבורה’, ובקושי לעשות ‘סיום’ מסכת, (לבחורים האלו תהיה בד”כ סדרת מחברות על כל מסכת שלמדו בישיבה, ובכל מחברת כזו יהיו בתחילתה שתי דפים מלאים בצפיפות על הנושא הראשון הנלמד, ושאר דפי המחברת יהיו ריקים מיותמים ועצובים).
ב. שכחה של משימות ומטלות שהיו אמורים לבצע, או של פרטים וחלקים מהמשימה.
ג. משימות מבוצעות בזמן כפול מהמקובל.
ד. נטיה משמעותית לאיבוד של חפצים. ‘אוף, הוא תמיד מאבד את הסוודר\רב קו\פלאפון’.
ה. קושי בארגון זמנים ובעמידה בהם.
מאחורי הליקויים הללו טמון סוד שלא רבים יודעים אותו.
הילד הזה אינו שוכח את המשימה. אין לו בעיות זכרון ב”ה. הוא צעיר מדי בשביל זה…
הוא לא איטי, הוא לא שכחן, והוא גם לא מתעייף מהר.
הליקוי שלו הוא אחר.
המשימות עצמן לא קשות לו, וגם אם הן כן קשות, יש לו את הכח והכשרון לבצען באופן מיטבי. אלא שלפני שהוא ניגש למשימה עצמה, יש משימת ביניים, לנהל ולתעדף ולארגן את סדר הפעולות לקראת המשימה, ושם הוא נופל. ואיתו נופלות המשימות והמטלות…
משימת הביניים הזו של לנהל מספר משימות, היא פעולת ויסות, וכידוע מנגנון הויסות אצל בעלי הפרעת קשב, לקוי.
זו אם כן מהות הליקוי שלו: זה אכן נראה כשכחה, כפספוס, כאיטיות, אך זה משהו אחר לגמרי. הוא פשוט לא מצליח לנהל את המשימות.
בילדים אנו רואים את זה באופן מעניין מאד.
כאשר אבא אומר לילד עם קושי בהתארגנות: ‘סדר את הסלון’, הילד מיד פותח בתרגילי התחמקות, ולבסוף, כאשר מבצע את המשימה יהיה לו מאד קשה והיא תבוצע לא טוב.
אך אם האבא יתיישב בסלון ויאמר לו: שים את הלגו בסלסלה, וכשיסיים יאמר לו, עכשיו את התמונות שים בארון, ואחרי כן יאמר לו, את העיתונים לפח וכו’ וכו’, הילד יבצע את ההוראות כמו חייל, זמן ארוך, ללא כל בעיה.
והשאלה זועקת: מה קרה כאן? הוא הרי מציית, הוא לא מנסה להתחמק, אז מה הסיפור? להבין שהלגו לכאן והעיתונים לשם? הרי לא מדובר בשוטה?!
התשובה פשוטה. אין לו כל קושי לבצע את המשימה, ואם היתה כאן משימה אחת, הוא לא היה נזקק לשום סיוע. אך כאשר יש כאן, גם לגו, גם עיתונים וגם תמונות, שוב יש כאן משימת אמצע: לנהל את המשימות, לווסת אותן ולארגן אותן, וזה הליקוי שלו.
וכשאבא יושב בסלון ונותן לו הוראות, הוא לא מסביר לו דבר, הוא לא מחכים אותו בשיטה כלשהי, ולא מלמד אותו כלום. הוא בסך הכל ‘חוסך’ לו את פעולת האמצע. את הניהול והויסות, ומבצע אותם עבורו.
אנחנו רואים ילדים שמתקשים בבוקר להתלבש בפרק זמן סביר.
הם מכניסים שרוול אחד ונעצרים.
גרב אחת וחולמים.
וזה לא שיש משהו שהסיח אותם. אתה רואה שזה לא בעיה שהם עברו לעשות משהו אחר, אלא כמין איזו תקלה פנימית כזו שהם נחסמים ונעצרים.
זה מביא לתסכול רב. בוקר. כולם צריכים לצאת בזמן מהבית. כל הבית על גלגלים. והוא, או היא, מתלבשים להם כל יום ארבעים דקות באופן שמוציא מהדעת.
כמובן, שההערות והנזיפות והכעס יגיעו מהר מאד. וזה תמיד ילווה בשאלה: רבונו של עולם?מה כל כך מסובך לסיים להתלבש מהתחלה ועד הסוף????
אך אם זה ילד עם קשיי התארגנות, התשובה פשוטה.
אמת, אין שום קושי ללבוש חולצה. אך יש קושי לתכנן סדר פעולות ברצף. ולהתלבש, למרות שזו פעולה הכי פשוטה בעולם עדיין זה רצף של דברים שיש לעשותם לפי הסדר ושם הוא נופל. את זה הוא לא מצליח לעשות נכון.
נתון חשוב מאד שראוי לדעת הוא שהפרעת התארגנות הולכת ומחמירה עם השנים, בניגוד לשאר ההפרעות המכונסות תחת השם ‘הפרעת קשב’.
ילדים היפר אקטיביים יתמתנו מן הסתם עם השנים ולעומם קשיי התארגנות יחמירו.
וזה לא מחמת סיבה פיזית. הליקוי עצמו לא מחמיר עם השנים, אלא שככל שהאדם גדל, כך עוד ועוד דברים נמצאים תחת אחריותו, ומשימת ההתארגנות הופכת באופן טבעי להיות הרבה יותר משמעותית עם השנים.
לאדם בן 30 יש פי כמה וכמה ענינים לארגן מאשר נער צעיר או ילד.
אז כל עוד והאדם מתארגן באופן טוב וללא ליקוי, הרי שככל שהוא הולך ומתבגר, כך הוא מצליח יותר ויותר לארגן את המשימות המצטברות על כתפיו. אך אם הוא לקוי קשב בערוץ זה של התארגנות, הדרך היא הפוכה,
וככל שהשנים מתקדמות הוא מתחיל’לפשל’ יותר ויותר.
לנקודה הזו יש השלכות רבות מאד ואי”ה נרחיב עליהם במאמר הבא.
