“ויקרא אל משה, וידבר ה’ אליו מאוהל מועד לאמר”, כך פותחת התורה את חומש ויקרא. וצריך להבין: המילים “ויקרא אל משה” לכאורה מיותרות, שהרי מיד לאחר מכן כותבת התורה “וידבר ה’ אליו”.
מהי משמעותה של הקריאה שקדמה לדיבור?
אומר רש”י הקדוש: “ויקרא אל משה: לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה, לשון חיבה”.
כלומר, עוד יהיו פה דיבורים ואמירות וציווים, ספר ויקרא מלא בהם, אבל קודם כל – לשון חיבה. זה נכון לגבי כל הדיבור של ה’ עם משה רבינו לאורך השנים במדבר, לא רק כאן. תמיד יש קריאה של חיבה ורק אז דיבור. מה זה אומר קריאה של חיבה? הוא קרא לו בשמו, “משה”, הוא נתן לו כבוד, מקום, הערכה, הכרה, כל המילים האלה שמעידות על יחס קרוב וחיובי וטוב. ורק אז, רק אחרי ה”קריאה” – הגיע הדיבור. ככה הדברים נכנסים יותר ללב, יש יותר סיכוי להשפיע ולהישמע.
ואם בנוגע לדיבור של ה’ עם משה רבינו הנבחר מכל אדם שה’ מדבר עמו פנים אל פנים, ושכינה מדברת מגרונו, קדמה קריאה לדיבור, על אחת כמה וכמה בנוגע לכל אחד מישראל שמדבר עם חברו, צריכים להקדים “קריאה” לשון חיבה, כאשר מדברים זה עם זה. וודאי שכהורים וכמחנכים עלינו לנהוג כך כשאנו מדברים עם הילדים.
*
לקראת חג הפסח מוטלים עלינו מטלות רבות, נקיון, סדרים, קניות אוכל, לבוש, כלים וכו’ וכו’, אנחנו לא יכולים לעשות את הכל לבד. אנחנו רוצים שהילדים יעזרו לנו במה שהם יכולים לעזור. איך נגרום לילד להתגייס לעזור? איך נגרום לו לעזור בשמחה?
שלש נקודות חשובות: גישה, מחמאות ושמירה על אווירה נעימה.
גישה – מתוך ההבנה שהילד הוא חלק מבני הבית הנהנה מהזכויות הרבות שהבית מקנה, אנחנו לפעמים נוטים לגשת לילד ולדרוש ממנו עזרה. האמת? שזה נכון שגישתינו נובעת מתוך הגיון, הגינות ודרך ארץ, ברור שילד צריך להבין שמוטל עליו לעזור.
העניין הוא שכל אדם אוהב שפונים אליו בנעימות ולא בציווי, נעימות מקרבת ואילו ציווי מרחיק. זה נכון לכל אדם זה נכון גם ילד שלנו. מול העיניים של הילדים שלנו לא עומדים טרחות הפרנסה ומאמצינו הרבים לשלומם ורווחתם, הם פחות חשים את המחויבות שלהם לשאת בעול כמו שאנחנו רואים אותה כפועל יוצא מדאגתינו וטרחתינו הרבה בשבילם…. אם אנחנו רוצים להפיק את המירב מילדינו, אם אנחנו רוצים לראות אותם עוזרים בלי טרוניות ובלי ‘נאחס’, ניגש לילד בצורה נעימה ונבקש ממנו לעזור.
כאן המקום להעיר את תשומת לב כולנו להתנהל נכון מול ילדינו שהם בעלי הפרעת קשב. העזרה לפני פסח היא קשה מאוד לבעלי קשב. הבית הפוך, מבולגן או לפחות לא במצב שגרתי רוב הזמן… לילד עם הפרעת קשב זה קשה מאוד. הבלגן סביבו תופס אותו ויוצר עומס חווייתי גדול מדי סביבו. אם נבקש ממנו לסדר את הבלגן הזה הוא או יתנגד מסיבות שונות או יגיד שהוא לא מסוגל או פשוט ידחה אותנו לעוד מעט ועוד מעט…
כדי להגיע למיצוי היכולות ולסיפוק של הילד בעזרה. נשתדל לבחור לו עזרה בדברים ספציפיים. קנייה ספציפית מהמכולת, נקיון ספציפי (מגירה/ניקוי כלי כסף למשל), שמירה על האחים לזמן מוגדר מראש וכן הלאה.
מחמאות – כל אדם צורך אישורים/יחס למה ועל מה שהוא עושה. הדרכים לקבל אותם מגוונות ושונות מאדם לאדם. בדרך כלל ילדים שמחים לקבל מחמאות – נחמיא לילדים אחרי שהם עזרו וזה יתן להם חשק לעשות זאת שוב, לפעמים נחמיא להם לפני, כדי ליצור אצלם חשק לעשות…
מה זו מחמאה? איך מחמיאים ואיך לא מחימיאים?
מחמאה
מחמאה צריכה להיות טהורה. נטו מחמאה. בלי עקיצות: למשל: “היום עזרת מאוד יפה” שמזכיר לו מה הוא בד”כ. בלי הפתעות: למשל: “אני רואה אצלך שינוי גדול” כשהילד לא היה מודע לצורך בשינוי. ובלי מחמאות שמסתיימות ב”אבל”: לזה האחרון לא צריך משל.
מחמאה טובה
מחמאה טובה מכילה את המעשה שעשה הבן ואת מה שזה אומר עליו בעיניך, למשל – ‘נהנתי לראות איך העסקת את האחים שלך, יש לך כושר הנהגה”; “ראיתי איך ויתרת, יש לך כח של איפוק”. משפט ענייני שמוביל להגדרה כללית על האופי והיכולות של התלמיד. כך אתה מגדיל את העידוד והמחמאה לכל המעשים השייכים לאותה הקטגוריה.
לא מחמאה
אתה מתוק, אתה צדיק, אין כמוך… זה עושה מצב רוח, זה יוצר קרבה, אבל זה לא מחמאה, כי זה משהו כללי. שים לב ששימוש במשפטים כאלה יוצר לא פעם תגובה כמו ‘אבא, איך סידרתי את החדר’? וכדו’. הילד רוצה לומר: אם אתה כבר מתייחס אלי אז אולי אפשר מחמאה אמיתית?
אווירה נעימה – האווירה בבית משפיעה על חשק העשייה. ישנם רגעים שעלולים להיות נפיצים, נכין את עצמינו מראש לא לכעוס ולא לרגוז, גם אם התנפץ משהו מרשלנות, גם אם אנחנו מבקשים כמה פעמים ואין יחס, אנחנו נעשה הכל כדי לשמור על אוירה נעימה בבית. אוירה נעימה זהו שלם הגדול מסך חלקיו. הוא לא תלוי רק בנו הוא צריך להיות במודעות של כל אחד מבני הבית, ולפיכך אנחנו צריכים לדבר על כך עם כולם. אם לכולם תהיה מודעות לשמירה על אוירה נעימה, האוירה הנעימה תישמר. כעת כדאי להדליק מוזיקה כדי להוסיף ולשמר את האווירה הנעימה.
