אחד הכללים הבסיסיים שמלמדים בקורס מרצים הוא נושא הפתיחה.
הפתיחה היא שער הכניסה – היא הרגע שבו נבנה האמון, הסקרנות והחיבור.
אם הצלחת ליצור רושם טוב, השומעים ימשיכו להקשיב גם אם בהמשך יהיו רגעים פחות חזקים.
אבל אם הפתיחה הייתה חלשה, משעממת או מבולבלת – איבדת את הקהל, ולעיתים אין דרך חזרה.
כך גם בתחילת שנת הלימודים, היום הראשון בכיתה הוא רגע קריטי.
הדרך שבה נפתח את השנה תקבע את הטון, האווירה וההצלחה.
התחלה גרועה עלולה להכתים את כל השנה, ואילו התחלה טובה תיצור רושם נכון אצל התלמידים.
ולכן חובה עלינו לתכנן את הפתיחה בקפידה.
חמשת כללי הזהב לפתיחה מוצלחת!
1. הכרת התלמידים – ידע הוא כח.
ככל שנכיר טוב יותר את התלמידים, נוכל לקדם אותם באופן מדויק יותר, וכן להיפך.
מסופר על מלמד צעיר ונמרת שקיבל לראשונה כיתה ללמד. מתוך רצון להבין את אופי התלמידים, פנה להתייעץ עם המלמד של השנה הקודמת.
המלמד הוותיק שיתף אותו בהתלהבות:
"אלו תלמידים בעלי פוטנציאל להיות גדולי הדור. עליך להשגיח עליהם ביותר"!
המלמד החדש לקח את הדברים ללב, התכונן לשיעוריו ביסודיות רבה, והגיע מלא ציפייה.
אך להפתעתו, גילה כיתה רגילה למדי – תלמידים עם קשיי ריכוז, חפצים זרוקים על הרצפה, והקשבה… רחוקה מהמציאות.
הוא נזכר, ששמע בעבר כי גם מגדולי הדור נהגו כך בילדותם. אולי זהו שלב טבעי בהתפתחותם?
מתוך אמונה זו, שינה את סגנון ההוראה, הביא חומר מרתק יותר, והצליח לעורר את סקרנותם.
בהדרגה, הצליח לקרב את התלמידים ללימוד, והשקיע את כל כוחו בקידומם בתורה וביראת שמים.
הוא ידע היטב – הופקד בידיו פיקדון יקר ונדיר/
עם הזמן, חלק מהכיתה "עלה על הגל" והתחבר ללימוד, אך נותרה קבוצה שלא מצאה את מקומה, המלמד הבין שעליו לגוון – להוסיף מבצעים תחרויות ודרכי גישה יצירתיות. ואכן, גם קבוצה זו החלה להתחבר ללמידה.
הכיתה הפכה לסיפור של הצלחה. התלמידים התעלו, השיעורים הפכו למוקד עניין, ובהפסקות נשאר המלמד בכיתה – לא לשתות קפה, אלא להשיב לשאלותיהם.
בסיום השנה, זכו התלמידים לסיים מסכת שלמה, הנהלת הת"ת הכריזה על מבחן פומבי חגיגי, כולל סיום מסכת.
למסיבת הסיום, הזמין המלמד את המלמד מהשנה שעברה, כדי להודות לו על המידה המוקדם שבזכותו הצליח כל כך.
אך אז, חייך המלמד הוותיק ואמר:
"אה… בכלל התכוונתי לכיתה המקבילה".
מכאן ניתן ללמוד כד כמה ידע הוא כוח, וכמה גדולה השפעתו.
ככל שנחזיק ביותר מידע – נוכל לנהל את הכיתה בצורה מושכלת ויעילה יותר.
אמנם קיימת גישה הגורסת כי עדיף להימנע ממידע מוקדם, ולהתייחס לכל תלמיד כאל "דף חלק" – מתו הנחה שכך ינהג גם התלמיד בהתאם לציפיות הגבוהות ממנו.
אך לעניות דעתי, מתוך ניסיון מעשי, ברור שככל שנכיר לעומק את התלמידים – נוכל לקדם אותם באופן מדוייק ומותאם יותר.
יתרה מזו, כאשר אנו שומעים על תלמיד שמתקשה בלימודים, אין בכך בכדי להניא אותנו – אלא להפך: עלינו לברר מהו מקור הקושי… האם מדובר בקשיי קשב וריכוז? קושי בקריאה? או אולי בקושי חברתי שמשליך על תהליך הלמידה?
היכרות מעמיקה עם התלמידים מאפשרות לנו ללוות אותם באופן מיטבי, ולמנוע כבר בתחילת השנה טעויות מיותרות, החוסכות זמן ואנרגיה.
לפיכך, חשוב שנקבל את מלוא המידע על כל תלמיד ותלמיד מהמלמד של השנה הקודמת, נרשום זאת במחברת מסודרת, כדי שהדברים יהיו לנגד עינינו לאורך השנה – ובסופה נוכל לבחון את מידת ההתקדמות של כל תלמיד.
2. הכרת ההורים – משולש ההצלחה.
הקשר עם ההורים הוא קריטי.
כאשר ההורים מעריכים את המלמד – גם הילד יעריך אותו ויקבל ממנו יותר.
חשוב ליצור קשר עם אחד ההורים לפני תחילת הלימודים ולשאול 4 שאלות ממוקדות:
- מה החוזקות של הילד – במה הוא מוכר? במה הוא טוב? במה הוא מוצלח?
- מה החולשות של הילד – במה הוא מתקשה? במה הוא לא מסתדר? מה מפריע לו במיוחד?
- מה מגביר אצלו מוטיבציה ללמידה – טיול? מבצע על חטיפים? פתקי נחת?
- מה מחליש אצלו מוטיבציה ללמידה – קשיים חברתיים? עייפות? חוסר אכילה?
יש מושג מקצועי שנקרא "משולש ההצלחה"!
- המלמד
- התלמיד
- ההורים
כאשר שלושת הצלעות מסונכרנות – התלמיד פורח.
אך אם אחת מהן חסרה – ההתקדמות נפגעת.
לכן חשוב מאוד ליצור קשר עם ההורים לפני תחילת השנה, ולשמור על קשר רציף לאורך השנה – דרך דפי קשר, פתקי נחת, שיחות אישיות ועוד…
3. יצירת חיבור רגשי – לב התלמיד הוא המפתח.
היום הראשון של הלימודים הוא יום מרגש, למלמד ובוודאי לתלמידים שעולים כיתה ומשנים סטטוס.
לכן, חשוב ליצור חיבור רגשי כבר במפגש הראשון:
- לשאול לשמם, מקום מגוריהם.
- לשמוע מכל תלמיד על חוויות בין הזמנים.
- להראות אכפתיות והתעניינות אמיתית.
חיבור רגשי יוצר מחוייבות ערכית לדרישות המלמד.
לעומת זאת, פתיחה יבשה של שנת הלימודים כאשר המחנך פותח מיד בלימוד – עלולה ליצור ריחוק ובעיות משמעת שמקשות על ההספקים ועל התקדמות הכיתה כולה.
4. הצבת גבולות – בהירות יוצרת יציבות.
סיפר לי מלמד, כי התקשה מאוד בהצבת גבולות בכיתה.
הדבר נבע מכך שסבר כי התלמידים מבינים מאליהם שאין לדבר בשיעור וכיוצא בזה.
אך בפועל, כל עוד לא דיבר על כך במפורש בכיתה, ולא ייחס לכך חשיבות – לא הייתה לו משמעת כלל!
לעיתים נדמה לנו כי התלמידים "יודעים לבד" איך להתנהג.
אבל בפועל – הם מחכים לשמוע את הגבולות.
כל עוד הם לא שומעים על כך – זה כאילו לא קיים.
לכן חשוב כבר ביום הראשון להסביר מהן הדרישות שלך מהתלמידים.
מומלץ אף לרשות את הכללים על הלוח, ולהסביר כל דרישה באופן ברור, לדוגמא: "בשיעור מדברים רק לאחר הרמת אצבע".
אפשר לשאול את התלמידים: מדוע? אמנם זה עשוי להיראות כאילו מדובר בדרישה שנועדה להקל על המלמד, אך האמת היא שזה מפריע גם לתלמידים עצמם – שכן כאשר אין סדר, קשה להם להתרכז וללמוד.
כאשר הגבולות ברורים כבר מההתחלה – הכל מתחיל ברגל ימין.
לעומת זאת, כאשר הגבולות מתבררים תוך כדי תנועה, נוצרת אווירה של חוסר סדר ובעיות משמעת חמורות.
לכן, לאחר השיעור הראשון שבו נוצר חיבור רגשי עם התלמידים, יש להקדיש את השיעור הבא
להבהרת הגבולות וכללי הכיתה – כבר ביום הראשון.
5. עקביות – המפתח למשמעות מתמשכת.
ככל שנהיה עקביים בשמירה על הגבולות שהצבנו – כך יפחתו בעיות המשמעת.
לכן, כבר בפתיחת שנת הלימודים עלינו להקפיד בעקביות על ביצוע הגבולות, ובכך נבטיח אווירה של משמעת טובה לכל אורך השנה.
לעומת זאת, אם נזגזג ונקל ראש בעמידה על הגבולות – מכל סיבה שהיא – התלמידים עלולים להבין שהרב אינו רציני, ושניתן לשנות את הכללים כרצונם, וממילא – יהיה קשה מאוד לשנות את התדמית שנוצרה.
אם נהיה תקיפים וחדים בחודש הראשון – נזכה לשנה של משמעת ושלווה.
שהרי, כפי שפתחנו את המאמר: אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני…
לסיכום:
כדי להתחיל את השנה ברגל ימין, יש לבצע את חמשת הצעדים:
- הכרת התלמיד.
- הכרת ההורים.
- יצירת חיבור רגשי.
- הצבת גבולות.
- עקביות.
ולאחר כל ההשתדלות – עלינו לשאת תפילה לבורא עולם
שנזכה להצלחה במעשי ידינו, לחנך את תלמידינו בדרך התורה
ושלא נחטא בנפש הילד – הפיקדון היקר שהופקד בידינו
אם נהניתם מהמאמר ואתם מרגישים קושי או חוששים לקושי בהתמודדות עם בעיות משמעת, ביום שני הבעל"ט ט"ו אלול תשפ"ה אנחנו מתחילים קורס זום קצר ומשנה תודעה המשפיע באופן דרמטי על היכולת להטיל משמעת בכיתה!
מעניין אותך?
