יום שני השבוע. אחרי ימים של מאבק על חייו, תפילות וקבלות לרפואתו, התפשטה לה השמועה הקשה – ליבו של מנדי בולטון נדם. הלב של כולנו החסיר פעימה למשמע הבשורה האיומה. ברוך דיין האמת!
ילד בן 12 צדיק וטהור שכבר אינינו איתנו, שבר איום ונורא!
בימים האחרונים העולם געש ורעש…
תגובתם הפומבית של בני המשפחה במדיות השונות…
לבלרים שבקשו לא להטיל כתם על כל בני הכיתה ועל כל הצוות של אותו החיידר…
מלמדים שלקחו את זה למקום של הלקאה עצמית…
וכאלה שניסו להטיל את האשמה על העומס הקיים על המלמדים…
אני רוצה להציע משהו אחר/נוסף – עם מבט קדימה. משהו שאנחנו יכולים לעשות באופן מערכתי שיצמצם משמעותית את ההגעה למחוזות של קיטוב חברתי, חרמות וכו’.
***
בליל שני, הייתי בחתונה, חתונה של אחי. הכרתי שם את דוד הכלה, יהודי יקר איש חינוך למעלה מ30 שנה.
איך שהוא התגלגל השיח בינינו לענייני הוראה ומצאנו את עצמינו מתווכחים האם נכון למחנך לגוון משנה לשנה את החומר הנלמד.
הוא טען בלהט שכן. גיוון החומר יוצר רעננות ואנרגיות חדשות אצל המלמד, הכנה של חומר חדש תועיל להסבר בהיר ומפורט יותר לתלמידים.
ואני מנגד טענתי שעדיף שלא ישנה את החומר הנלמד, אדרבא, עדיף שיהיה לו הכי קל עם החומר, שלא יצטרך להתיש את עצמו כל שנה, מחדש באגירת חומרי למידה.
עדיף שאת האנרגיות שלו יפנה להיכרות וחיבור גדול יותר עם התלמידים, שילמד את הנפש שלהם, שיתבונן היכן נמצא כל אחד ובמה הוא יכול לתת לו ולקדם אותו…
***
נפרדנו כשכל אחד מתבצר בעמדתו, למחרת כשהתבשרתי על פטירתו של מנדי בולטון ז”ל ונסיבותיו, התבצרתי בעמדתי עוד יותר!
ושלא יובן לא נכון, אני לא אומר שלא צריך להשקיע בלמידה אינטנסיבית ואני מסכים כי בוודאי לא נכון לבזבז זמן המוגדר ללימוד גמרא על סיפורים מעניינים עם מוסר השכל גדול…
אני מדבר על עיקר המחשבה! איפה עיקר המחשבה נמצא???
עיקר המחשבה שלנו צריך להיות על נפש התלמיד!
אני לא חושב שצריך להאשים את החברים…
אני לא חושב שצריך להאשים את המלמד…
אני לא חושב שצריך להאשים את המנהל…
ובטח שלא את הצלם שמנדי הזיז לו או לא הזיז לו את עמוד התאורה…
כמערכת אנחנו צריכים לשים יותר דגש לשלומם הנפשי של התלמידים גם אם זה על חשבון שלומם הלימודי, כי בסופו של דבר שלומם הנפשי מפרנס ומזין את שלומם הלימודי…
איך עושים את זה???
מתבוננים בהם!
ערים לבקשות שלהם!
שמים לב אם הם שמחים!
מעלים שיח מול ההנהלה בנוגע למצב החברתי ומעלים רעיונות לשיפור!
יוזמים שיחות אישיות (בפרט בשליש הראשון של השנה)!
משחקים איתם משחקי חברה (במקום שיעור חופשי)!
עם כל החוסר נוחות, מפנים את תשומת ליבו של ילד למשהו בהתנהגות שלו שעלול לדחות אותו חברתית (חיטוט באף למשל…)
בידינו לחולל מהפיכה של ממש כאשר נמקד את עיקר מחשבתינו בעיקר העיקרים – נפשם של תלמידינו ורגשותיהם.
בתפילה לימים יפים יותר, ושלא תצא תקלה תחת ידינו!
***
כתבתי על קצה המזלג, וכתבתי תובנה אחת מתוך מכלול תובנות שהסיפור הזה נוגע בהם,
מוזמן לכתוב למטה את תגובתך לאירוע מנקודת מבטך, וממך נלמד ונחכים כולנו!
